למען הרפובליקה

פרולוג

"הינכם צריכים לקום לשירת ההמנון." דרש הקול שיצא מהרמקול שנמצא בכל חדר בבית.
שמנו את יד ימין על הלב ודיקלמנו את ההמנון בצורה מושלמת.

"אנו מתחייבים להגן על הרפובליקה שלנו בכל דרך,
גם אם אין בכך הצורך,
נילחם את מלחמתה,
ונמות למענה."

התיישבנו חזרה והקול חזר לדבר.
"מחר מגייסים את כל הנערים מגיל 16-22 למלחמה נגד מדינת פייג'ין, אתם נדרשים להתייצב בכיכר המרכזית של העיר."

נשמתי בכבדות, כולנו ידענו שהיום הזה יגיע, חגגתי את גיל 16 לפני בדיוק חודש מהיום.
הסתכלתי מסביבי לראות את תגובת משפחתי, כולנו שמענו הרבה סיפורים על ילדים שיצאו למלחמה ולא חזרו הביתה. אבי נעץ בי את מבטו בעוד אמי הסתכלה על הריצפה וכיסתה את פניה בכפות ידיה.

"דניס, הם יקחו אותך." יבבה אחותי הקטנה, שרלוט.
"אל תדאגי, שר, אני אחזור לפני שתספיקי למצמץ." שקר, כולנו ידענו שזה שקר, אך הילדונת חייכה אליי חיוך אמיץ לפני שחזרה למקומה על הספה.
"אני אהיה בסדר, באמת, אין לכם מה לדאוג." אמרתי לפני שקמתי מהספה ומיהרתי לחדרי.

כל הלילה התהפכתי במיטה, לא הצלחתי להירדם, לא רק משום שגייסו אותי, אלא משום שאמי בכתה כל הלילה. הרגשתי רע על זה שהיא בוכה בגללי, אך לא יכולתי לעשות דבר בנידון, גורלי כבר נחרץ. עודדתי את עצמי בזה שאני הולך להילחם למען הרפובליקה שלנו, כדי שהמשפחה שלי לא תיפגע וכדי שהם יחיו כאן בשלום. נאנחתי לפני שנתתי לעיניי להיסגר ולקחת אותי לשינה עמוקה.