My beautiful trap

44

נ.מ: לוקה

גופי רעד למשמע קולו וכאשר הוא הבחין בזה הוא נישק את עורפי ברכות, קימטתי את מצחי ''תוריד את זה, אני צריך ללכת" אמרתי בקור, אני לא יכול לשקר לגבי העובדה שהוא צדק, היהלומים הכסופים והכחולים היו כל כך יפים עלי אבל בכל זאת לא התכוונתי להודות בזה ובטח שלו לקחת את התכשיט היקר ''אבל קניתי את זה בשבילך, אתה לא אוהב את זה'' הוא נשמע עצוב ואני יכולתי להבין למה, אם הוא באמת קנה את השרשרת הזאת בשבילי אין ספק שהיא עלתה הרבה כסף שעכשיו ילך לפח אבל זה לא שינה לי יותר מידי, לא הייתי מוכן להיות חייב לו אפילו יותר ממה שאני עכשיו אז רק הסתובבתי עליו והבטתי בפניו המעצבות בכעס טהור וברור שלמדתי לזייף כראוי ''אמרתי תוריד את זה! אני חייב ללכת וממש נמאס לי ממך כבר'' ראיתי איך מילותי פגעו בליבו כמו אלפי חצים מורעלים שיהרגו אותך בעינוים אבל לא היה לי אכפת למען האמת, רציתי לעוף מפה כמה. שיותר מהר ''אבל אני לא רוצה שתלך, אתה לא יכול להשאר? אפילו לא קצת?'' עיניו התחננו ממני להשאר ואני כמעט עשיתי זאת

כמעט

לא הייתי מוכן ליפול למלכודת הזאת, אני לא יודע מה נסגר אם האיש הזה אבל אני לא אוהב את כל זה אז אני פשוט מוריד לבד את השרשרת וזורק אותה באגרסיביות על המיטה בזמן שאני מתחיל ללכת החוצה, אני לא טורח להגיד לו 'ביי' זו לא סוג מערכת יחסים שצריך לפעול בה בדברי נימוס הכל פה רק אינטרסים אישיים וזה ממש לא משנה איך נתאר את זה כי זה תמיד ישאר כך אבל רק רגע לפני שאני יוצא אני שומע בקול חלש ושקט

''אבל אמרת שאתה אוהב יהלומים''

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

אני מעלה את הפרק הבא ברגע שההיו 9 תגובות

דרך אגב אתן.ם מתחפשות.ם מחר? ואם כן למה?

יום טוב 💕