My beautiful trap

82

נ.מ: לוקה

חייכתי עליו ונשענתי את ראשי שוב על חזהו אבל הפעם כאשר ראשי מופנה לקיר ולא אל חולצתו ואני הייתי רגוע כולי בעזרת הליטופים הנעימים של ג'ק על גבי ''ככה תמיד דמיינתי את בעלי ואותי'' קולו החלש של ג'ק נשמע, עמוק ונעים, כזה שבלע אותי אל תוכו ''בדימיון שלי היינו על החוף, בשקיעה, אתה לא בכיתה ואני לא התנהגתי כמו אידיוט'' אני כמעט נרדמתי עליו אך ברגע שהוא משך את פני לעברו כדי להביט בעיניי הרגשתי את העיפות בורחת ורגש אחר מחליף אותה, עליתי על קצה אצבעותי וראיתי איך ג'ק שכנראה חשב על אותו הדבר התקופף גם כדי לנשק אותי אבל לא ירד עד שפתי- נותן לי לעלות על קצות האצבעותי ולכרוך את ידי מסביב צווארו בשביל לא ליפול רק כדי להגיע על שפתיו שאף פעם לא נראו טעימות יותר, פתאום לא יכולתי להבין איך שנאתי אותו בכלל, לא הצלחתי להבין איך הוא אותו האדם הקר  שהתחתנתי איתו כי ברגע ששפתינו נגעו כבר לא הרגשתי בעולם הזה, לא עברה שניה והנשיקה התמימה שלנו הפכה לרעבה ותשוקתית, היינו זקוקים אחד לשני כמו חולים סופניים לתרופה מצילת החיים שלהם, לא אהבתי אותו, לפחות לא חשבתי שאהבתי אותו, אבל הייתי צריך אותו צמוד אלי, בעיקר עכשיו.

לא הייתי צריך שקט וזאת הייתה טעות לחפש אותו, הייתי צריך רעש, משהו שיטלטל אותי לגמרי כי הנשיקה הזאת שבולעת אותי לתוכה היא הדבר הכי יציב שעשיתי בזמן האחרון רק בגלל העובדה שהיא כל כך לא יציבה אבל זה לא עצר אף אחד מאיתנו, יד אחת שלי נשארה תלויה מעל צווארו בזמן שהשניה ירדה על חזהו והתחילה לפתוח את כפתורי חולצתו, אהבתי את המגע שלו, את העדינות האגרסיבית שלו, את החום של גופו ואת הדרך שהוא גרם לי להתנתק אבל באחורי ראשי הרגשתי רע, הרגשתי שאני מנצל אותו כי לא רציתי אותו כמו שהוא רצה אותי, היגיון הבריא שלי היה אומר שנעצור את זה אבל כרגע הגיון לא היה זה שקובע אז שום דבר לא עצר אותי כאשר הורדתי לגמרי את חולצתו והוא עשה אותו הדבר לגופיה שלי, אכלנו אחד את השני ברעב אך ברגע הכל נעצר כאשר הדלת נפתחה

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

אני מעלה את הפרק הבא ברגע שההיו 9 תגובות

יום טוב 💕