The Sweet Revenge

פרק 22

אנג׳לינה:

קמתי בבוקר לצד גופו של כריסטיאן, ידו עטפה את מותני וראשי היה מונח על חזהו השרירי.
השעה הייתה מוקדמת והבטתי בזריחה מהחלון הענק שיש בחדר שלו, ליטפתי בידיי את חזהו. עברתי על הצלקות ועל הקעוקעים שלו והנחתי נשיקה עדינה על צווארו.
״בוקר טוב גם לך מלאך,״ קולו העמוק והישנוני נשמע וחיוך עלה על פניי, ״בוקר טוב...״ אמרתי והרגשתי שסומק מתפשט על לחיי ברגע שהוא ליטף את גופי.
״למה את ערה?״
״לא יודעת. למה אתה ער?״
״אני צריך להתחיל לעבוד מלאך.״ הוא אמר ואני הנהנתי, זזתי מגופו והוא משך אותי חזרה אליו. הרמתי גבה בשאלה והוא חייך.
״אמרתי שאני צריך לעבוד. לא אמרתי שאני אתחיל עכשיו.״ קולו היה ישנוני ורגוע.

נהניתי ממגעו ומקרבתו וניסיתי לשכוח ממה שגיליתי אתמול.
מה שראיתי.
דמעות עלו בעיניי כשחשבתי על אבא, הראש שלי הריץ את מה שראיתי אמול ודמעות זלגו במורד פניי. ידו של כריסטיאן מחתה את הדמעות והוא אילץ אותי להרים את ראשי ולהביט בעיניו.
״אל תבכי מלאך.״
״הוא היה הכל בשבילי כריסטיאן.״ אמרתי והוא הנהן ונשק לשפתיי, ״הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך.״ הוא אמר ואני האמנתי לו.
רק אלוהים יודע למה האמנתי לו אבל הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו.

״המכונת תפירה וכל הדברים שהזמנת הגיעו.״
״כל כך מהר?״ שאלתי והוא חייך והנהן, ״מה עשית כריסטיאן?״
״לא איימתי על הבעלים או משהו כזה...״
״כריסטיאן!״
״כן מלאך?״
״למה עשית את זה?״
״הוא רצה לשלוח את הדברים רק בשבוע הבא ואני רציתי שזה כבר יגיע לך אז הפעלתי את הקסמים שלי והנה זה הגיע.״ הוא אמר וחיוך נפרש על פניי.

״בואי נלך לאכול מלאך.״ הוא אמר ואני קמתי מהמיטה, החלון היה פתות וגשם ירד.
אהבתי את החורף יותר מכל עונה אחרת.
הלכתי אל כיוון הארון והוצאתי משם פוטר של כריסטיאן, העפתי מבט לכיוונו וחיוך היה פרוש על פניו. שיניו הלבנות נחשפו והחיוך שלו היה אמיתי.
הבטתי בפניו ושמתי לב לגומות שהופיעו, הוא קם מהמיטה וניגש אליי.
ידו של כריסטיאן סידרה את שיערי ואני לא נבהלתי מהמגע שלו, ״רוב הנשים מהמאפיה שלכם מפחדות ממגע של גבר.״ קולו היה שקט ואני הבטתי לתוך עיניו.
״אבא לא הרים עליי יד אף פעם וגם לא אמא שלי כריסטיאן.״
״את רוצה להגיד לי שאבא שלך, האיש שממנו מפחדים לא הרים יד על הילדה הקטנה שלו?״ הוא שאל ואני הנדתי בראשי לשלילה.
״אבא לא יכה אותי.״
״ומה עם אמא שלך?״
״הוא לא הרים עליה יד.״ אמרתי ובעלתי את רוקי בכבדות, כריסטיאן הנהן ותפס את ידי.

ניגשנו לשולחן אוכל ולונה חיכתה לנו, היא הכינה ארוחת בוקר ואני ישבתי ליד כריסטיאן.
החיילים וחלק מהאנשים שלו באו לשבת איתנו וכולם הביטו בי, כריסטיאן התחיל לדבר איתם ואני אכלתי בשקט.
מישהו בעט בי מתחת לשולחן ואני הבטתי בחייל שישב מולי, הוא חייך וליקק את שפתיו.
מגעיל אחד.
המשכתי לאכול ושוב פעם הוא בעט בי, הוא הושיט שתי אצבעות לפיו ונישק אותן. רגלו ליטפה את רגלי ואני זזתי אחורה עם הכיסא.
תחושת הקאה עלתה בגופי ואני הלכתי אל השירותים, עיניו של כריסטיאן לא ירדו ממני לרגע.