The Sweet Revenge

פרק 27

אנג׳לינה:

לבשתי את הכותנת לילה שלי והלכתי אל פינת האוכל, מייקל עזר לאמא עם האוכל וגם לוקה עזר.
התיישבתי בשולחן ליד אמא ואבא, הם התחילו לאכול ולדבר ביניהם וכל מה שעבר בראשי היו זיכרונות עם כריסטיאן.
אני מתגעגעת לחיוך שלו, לגומה שיש לו כשהיא מחייך, לעיניים שאפשר ללכת לאיבוד בהן.
״אנג׳לינה?״ אבא אמר ואני הבטתי בו בשאלה, ״שאלתי למה את לא אוכלת?״
״אה, אני לא ממש רעבה. אני אוכל אולי אחר כך או משהו.״ אמרתי והוא הביט בי לעוד שנייה והנהן. ״אני יכול לדבר איתך לרגע?״ הוא שאל ואני קמתי והלכתי איתו לכיוון הסלון.

״את כועסת?״
״על?״
״על זה שלקחנו אותך משם והחזרנו אותך לבית שלך.״
״לא, אני לא כועסת אבא.״ אמרתי בשקט והרמתי את מבטי אליו, ״הוא אנס אות-״
״לא! אל תסיים את המשפט אבא. הוא לא נגע בי בצורה שלא רציתי אותה.״ אמרתי והוא הנהן, ״את יודעת איזה סיוט זה היה כשהוא לקח אותך? אמא שלך בכתה כמעט כל לילה כי את היית חסרה לה, החברה שלך הייתה באה ונותנת למייקל עוד שיעורים בשבילך, מייקל ניסה להעסיק את עצמו אבל לפעמים הוא היה נעמד מול החדר שלך ואז ממשיך, אני הייתי צריך אותך פה אנג׳ל, את חלק גדול מהמשפחה הזאת ואת חשובה לכולנו.״ הוא אמר ואני חיבקתי אותו, אבא חיבק אותי בחזרה.

התיישבנו בשולחן בחזרה וכולם המשיכו לדבר, לוקה בעט ברגלי ואני בעטתי בו בחזרה.
״אני אהרוג את האיש שלקח אותך!״ הוא אמר בצעקה וכולם צחקו כולל אבא, חייכתי אליו ונכנסתי לשיחה עם סול ועם ליליאנה.

כשסיימנו לאכול עזרתי לאמא עם הכלים והיא לקחה אותי החוצה לרגע, ״ממה שאני הבנתי מחר הם הולכים ל׳בקר׳ אותו, הם ילכו בבוקר אני אתן לך את המפתח שיש לי למרתף אבל אנג׳ל את צריכה להבטיח לי שלא תעשי שטויות, אבא שלך זקוק לנקמה הזאת על זה שהוא חטף אותך ממנו. אבא שלך אוהב אותך יותר מאת עצמו. תחשבי על זה.״ היא אמרה ואני הנהנתי, אמא הביאה לי את המפתח ואמרה לי ללכת לישון ולחשוב על מה אני צריכה לעשות מחר.

שכבתי במיטה ועברתי על כל ההודעות שלי ושל כריסטיאן, על המכתבים שהוא היה משאיר לי.
עצמתי את עיניי ונרדמתי.

כשקמתי השעה הייתה שלוש בבוקר, החלפתי לבגדים יותר נורמאליים.
יצאתי בשקט מהחדר שלי אחרי ששטפתי פנים ועשיתי קוקו גבוה, הלכתי בצעדים מהירים ושקטים אל כיוון המרתף.
הכנסתי את המפתח בשקט ופתחתי את דלת המרתף, כריסטיאן ישב על הרצפה והוא היה קשור לקיר, היה קשה לזהות אותו בכלל כמות הדם והלכלוך שהיו עליו.
התקדמתי לאט לאט והוא הזיז את ראשו, רכנתי אליו והחזקתי את פניו בידי. פניו היו שרוטות ודמעות נקוו בעיניי, ״כריסטיאן. תפתח את העיניים שלך.״ אמרתי והוא פקח את עיניו לאט לאט.
הבטתי בעיניו האפורות והוא שלח אליי חיוך קטן, ״פאק מלאך,״ קולו היה צרוד ואני נישקתי את שפתיו.