The Sweet Revenge

פרק 17

אנג׳לינה:

ישבתי על המיטה וכרכתי את זרועותיי סביב ברכיי, דמעות זלגו במורד פניי ואני הבטתי בשעון.
עוד שתי דקות.
ירדתי לקומה למטה וישבתי בשולחן, כריסטיאן הגיע וישב מולי עם הבעה אדישה על פניו. באתי להתחיל לאכול אבל זרם חשמלי עבר בגופי ואני צעקתי בכאב. הוא הביט בי ודמעות נקוו בעיניי.
״את לא אוכלת עד שאני אומר לך.״ הוא אמר ואני הנהנתי, תמיד ידעתי שיגיע יום ובו אני אצטרך להיות הגרסא ההפוכה של עצמי.

הוא התחיל לאכול והביט בי, ״את יכולה לאכול מלאך.״ הוא אמר בשקט ואני אכלתי. כשסיימתי חיכיתי שהוא יתן לי רשות וברגע שהוא הביא לי את הרשות אני זרקתי את הצלחת שלי עליו, זרקתי את הכוס שלי גם כן וזה התנפץ עליו.
זרם החשמל הגיע, הוא היה כואב יותר ואני ניערתי את רגלי בכאב, נפלתי על הרצפה בזמן שהכאב המשיך.
״תעצור את זה כריסטיאן!״ צעקתי בבכי והכאב לא פסק. השומרים שלו תפסו אותי והרימו אותי, נעמדתי מולו והוא הפסיק עם החשמל.

״תקחו אותה לחדר אני כבר מגיע.״ הוא אמר וניגב את הדם שירד מפניו, ניקו הביט בו והנהן.
״ניקו בבקשה תוציא אותי מכאן.״ בכיתי אבל הוא התעלם ממני ושם אותי על המיטה שלי. הדלת ננעלה ואני המשכתי לבכות.
לאחר כמה דקות הדלת נפתחה וכריסטיאן נכנס, עיניו היו קרות והוא לקח כיסא והתיישב מולי. ״את יודעת מה עשית אנג׳לינה?״ הוא שאל ואני שתקתי, ״תעני לי.״ הוא אמר וחישמל את רגלי שוב פעם, ״אני זרקתי עלייך את הדברים...״
״כן את זרקת עליי את הדברים האלה. אני צריך ללמד אותך לקח מלאך?״ הוא שאל ואני נענעתי את ראשי בשלילה.
״זה לא יקרה שוב.״ אמרתי בקול שקט והוא הנהן, ידו ליטפה את פניי ואני שנאתי את מגעו.

״כריסטיאן-״
״לא מלאך. את לא קוראת לי בשם שלי יותר. את קוראת לי אדוני מהיום והלאה. ברור?״
״כן, אדוני אם אתה שמעת את הצד של ההורים שלי בסיפור אז למה אתה כל כך נחוש לנקום?״
״הם רצחו את אבא שלי,״
״אבל הייתה לזה סיבה...״ אמרתי והוא לא ענה לי, הוא רק הביט בעיניי. החושך כבר הגיע ופחד עלה בגופי.

״תתפשטי.״ הוא אמר ואני מצמצתי בעיניי פעמיים בשביל להבין אם שמעתי טוב, ״מ-מה?״
״שמעת אותי מלאך.״
״למה שאני אעשה את זה?״
״אם את לא תעשי את זה אני אעשה את זה.״ הוא אמר ואני התחלתי להוריד את בגדיי לאט לאט, עמדתי מולו בהלבשה תחתונה והוא תפס בידי. הלכנו אל כיוון המקלחת והוא כיבה את האור.
״תורידי את החזייה ואת התחתונים ותיכנסי למקלחת.״
״זה עמיד במים?״ שאלתי וראיתי באור הירח את ההנהון שלו, נכנסתי למקלחת והפחד כרסם את גופי.
דמעות זלגו במורד פניי והוא הדליק את המים, הם היו חמים כמו שאני אוהבת וברגע שהוא בא לצאת תפסתי בידו.
״מה את רוצה מלאך?״
״למה אתה סגרת את האור?״
״את הולכת להתגבר על הפחד הזה.״
״לא! כריסטיאן. זאת אומרת אדוני, בבקשה תפתח את האור...״
״לא יקרה מלאך.״ הוא אמר והרגשתי את שפתיו על שפתיי, התרחקתי ממנו והוא נעלם כלא היה.