אוהב תמיד, ג׳וליאן

-1-

קיארה ,

אתמול קיבלתי את המכתבים שלך, וקראתי את כולם, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, וניסיתי לשחזר בראש את כל הרגעים שדיברת עליהם, חזרתי אחורה וניסיתי להבין מה עשיתי לא נכון.
ואז הבנתי שהכל.
התנהגתי כמו חרא ועל זה אני מצטער.
מצטער כי פגעתי בך, מצטער כי לא חשבתי, לא חשבתי על המילים שנאמרו כמעט בצחוק, מצטער כי לא הבנתי את הכאב, כי הייתי עיוור למה שאני עצמי עשיתי.

וקיארה, אני באמת מצטער, כי אני יודע שלעולם לא תקבלי את המכתבים האלו, בגללי, וכל כך מגיעה לך ההתנצלות הזו.
ואני לא יודע אם יכולתי להציל אותך, אני לא יודע אם מילים היו מקלות על הכאב שהרגשת.
ואני מבטיח, אני מבטיח לשמור על אל, אני מבטיח לשמור על אחותך, ואני מבטיח לזכור אותך, עד יומי האחרון.
ואני מרגיש כאילו את עדיין פה, ושאת לוחשת לי באוזן שהכל בגללי, ושהכאב שאני חש מגיע לי.

ואולי באמת מגיע לי, אבל כל אחד טועה, וכמו שכתבת, בסופו של יום אנחנו אנושיים וטעינו ונטעה עוד המון פעמיים.
אז איך את מצפה ממישהו להיות מושלם?
איך את מצפה שכל אחד יחוש בכאב שמעולם לא ביטאת במילים?
אני מרגיש טיפש כי אני כותב ושואל שאלות מישהי שכבר לא כאן.
אני מרגיש טיפש ואז אני ניזכר.
שהיא לא כאן בגללי.

אז בפעם הראשונה,
אוהב תמיד,
ג׳וליאן