אוהב תמיד, ג׳וליאן

-2-

קיארה,

דפקת לי את החיים, דפקת אותם כל כך חזק.
ואני כבר לא מסוגל להסתכל לאחותך בעיניים, ואמא שלך כל הזמן הולכת שפופה בבית שלכן ומנסה לעזור לאל.
ואני רואה אותה מתפרקת, אני רואה את המבט בעינייה של אמא שלך הולך ונעשה עצוב מיום ליום, והעיניים שלה תמיד מבריקות, והיא נחה הרבה, ומנסה כל הזמן שיהיה לאל הכי טוב שאפשר, אני חושב שהיא מנסה לתקן, כאילו שאם תעזור יותר לאל, אל לא תעזוב אותה.
אבל אל לא תעזוב אותה.
אף פעם.
כי היא אוהבת אותה ויודעת שאמא שלכן צריכה אותה.
ואת יודעת מה קיארה?
את פשוט אנוכית.
את פשוט כל כך פאקינג אנוכית.

אז היה טיפה קשה ווויתרת?
השארת מאחורה אנשים, המון אנשים , שאהבו אותך והיו שם בשבילך, במכתבים שלך כתבת כל הזמן שאת לבד, אבל את לא היית לבד, את בחרת בלבד הזה, את פאקינג בחרת בו!
וכשקיבלתי את המכתבים הרגשתי כל כך רע, וכמובן שאני מרגיש אשם, אבל למה אני צריך להרגיש אשם על בחירה שלקחת בעצמך?

את טוענת שהמילים שלי פגעו בך, ובכן המעשה שלך פגע בכולם.
ועכשיו עד סוף השנה יש לכל ילד בשיכבה פגישה עם היועצת פעם בשבוע, פאקינג עד סוף השנה.
ואל בוכה המון, בחיים לא ראיתי אותה ככה קיארה, אין לך מושג כמה היית חשובה לה, והיא מרגישה אשמה, ואני מתפטה להגיד לא שזו לא הייתה היא, שהכל באשמתי. אבל אני לא יכול, היא תישנא אותי, היא בחיים לא תדבר איתי שוב, ואני פשוט לא יכול לוותר עלייה.

ופאק, אין לך מושג איך המילים שהשארת לי על הנייר נכנסו לי לנשמה, יותר נכון להגיד שהן ננעצו בה כמו אלפי סכינים, אני מבין שפגעתי בך, אני פאקינג מבין , אבל את כבר לא פה, ואת המילים שלך אני אצטרך לסחוב איתי עד יום מותי.

אוהב תמיד,
ג׳וליאן