אוהב תמיד, ג׳וליאן

-18-

קיארה,

זה המכתב האחרון.
כל המזוודות שלי כבר ארוזות, ומחר בבוקר אני העמיס אותן אחת אחת לאוטו ואסע לקולג׳, לבית החדש שלי לזמן הקרוב, ואני אמשיך בחיי, כי להיפגע זה חלק מהם, וצריך למצוא בעמך את הכוחות לקום אחרי שנפלת.
לעולם לא אשכח אותך קיארה.
לעולם.

ואני יודע שבאחד ממכתבי הראשונים הבטחתי שאשמור על אל, אבל אני נותן לה ללכת.
כי אני יודע שהיא צריכה את המרחק הזה.
היא צריכה התחלה חדשה, בלי שאת או אני נלווה אותה לכל מקום, אני מקווה שאת מסוגלת להבין את ההחלטה שלי, אני מקווה שהיית מסוגלת לסלוח לי, על הכל.
ואני משאיר את אל ״לבד״ בגלל שאני יודע, אני יודע שהיא תימצא מישהו שיאהב אותה, שיגרום לה שוב לחייך ולצחוק, מישהו שבבוא הזמן יכרע מולה ברך ויבטיח לאהוב אותה לנצח, והמישהו הזה הוא לא אני.

יש לה עוד שנה אחת אחרונה כדי לסיים את הלימודים, ואני מקווה בשבילה שזו תיהיה השנה הטובה בחייה, אני מקווה שהיא תמשיך הלאה בחייה .
ממני.
ממך.
כי אולי שנינו שונים, מאוד שונים , אבל יש לנו דבר אחד במשותף, לא משנה באיזה מצב היינו, תמיד רצינו שיהיה לה הכי טוב שאפשר.

במכתבים הראשונים שלך כתבת שהיית רוצה שאכיר אותך , שאנסה, אפילו לרגע, להבין אותך, את הכאב שלך.
ואולי אני לא מכיר אותך, אבל את הכאב שלך אני מבין.
אין לך מושג כמה.
ועד יומי האחרון אני ארגיש אשם על כך שאני הגורם לו.
ואני לא רוצה שככה זה יגמר, שזה יהיה הסוף.
אני לא רוצה לכתוב את שמי, לקפל את המכתב, לשים במעטפה עם קודמיו ולהמשיך בחיי, אני רוצה שתשמעי את המילים שמעולם לא שמעת ממני, את הסליחה, את ההסבר, את ההבטחה שהבטחתי  והפרתה כעת.
את ההחלטה שלי.

ולכן החלטתי שאקריא לך אותם, את כל המכתבים שכתבתי לך בחודשים האחרונים, אז סלחי לי אם הסוף הזה יהיה מזורז, אני אסע עכשיו לקבר שלך, ואגיד להתראות בפעם האחרונה, החלטתי שאחפור לידך בור ובו אטמין את מכתבי לך, כדי שתמיד יהיו לידך המילים שכל כך ייחלת לשמוע, המילים שהגיעו מאוחר מידי.
לאחר מכן אשלח את המכתבים שלך לאמך, ואמשיך בחיי, כי כמו שאמרתי בהתחלה, אני אפגע עוד המון פעמים, ואני אפול, ואני אשבר, ואני ארגיש לבד, אבל בסופו של כל דבר אמשיך בחיי.

אבל לפני שאלך, אני חושב שאני חייב לך התנצלות אחרונה.
לא אותך שנאתי.
שנאתי את עצמי.

אז, בפעם האחרונה,
אוהב תמיד,
ג׳וליאן