Marriage on paper-עברית

Chapter 25

״זה הפעם הרביעית שאת מקיאה השבוע ,את לא באה איתי לעבודה״ קבע קיילר בכעס.
עוד לא שיתפתי אותו לגביי אבי ושמחתי שהניח לעניין לבינתיים אבל בכל זאת התעקשתי לבוא איתו לעבודה .

אני בטוחה שבמשך כל השבוע העקתי עליו. ואני גם בטוחה שלגמרי נמאס לו לראות אותי. בכל פעם השבוע שחשבתי שהמצב בסדר ואבי נעלם אני מקבלת איום נוסף.אתמול בבוקר הוא שלח לי תמונה מתוך החצר שלנו . רצתי למשרד של קיילר בפחד אבל סירבתי להגיד לו מה קורה.

״סקיי הסיפור הזה נגמר עכשיו את נשארת בבית.היום בבוקר סוף סוף אחד החיילים שלי תפס את אבא שלך,עכשיו לכי לנוח״  אמר בכעס.

מה לעזזאל הוא אמר הרגע?הוא..הוא יודעת על אבא שלי?

כמה זמן? ולמה לא אמר לי שום דבר.לעזזאל זה כל כך מביך שהוא היה צריך לתפוס את אבא שלי. אבא שלי.האדם שפאקינג הביא אותי לעולם!כי הוא רוצה להרוג אותי.את הבת היחידה שלו.

״איך ידעת?״ שאלתי בקול שקט והשפלתי את ראשי.
״אני יודע הכל״ ענה בפשטות.
״סליחה שלא סיפרתי לך״
״את לא צריכה להתבייש סקיי זה לא היה בשליטתך מה שאבא שלך עושה ״ אמר ברכות.

״אוכל לבוא איתך בכל מקרה לעבודה?״ שאלתי.
״תוכלי לבוא איתי ביום אחר,כרגע את צריכה לנוח״ ענה לי קיילר.

״וסקיי יש לנו מחר אירוע בערב,אני צריך אותך שם בריאה ושלימה״ אמר לי לפני שיצא.
ברגע שקיילר הלך החלטתי לברר עם אחת המשרתות איזה אירוע  יש מחר והופתעתי לשמוע שהאירוע הוא של משפחתו של קיילר. זאת אומרת שאפגוש את ההורים שלו שוב מחר.

אני דיי מופתעת שאני עדיין מקיאה בבוקר .ברוב היום אני מרגישה יחסית בסדר.אולי זה כי אני לפני מחזור.כן זה חייב להיות זה.
לעזזאל,עכשיו שאני חושבת על זה מתי הפעם האחרונה שקיבלתי בכלל?

לא.לא.לא.

זה לא קורה לי אני סתם נכנסת לפאניקה מיותרת.למה אני כל כך בהלם זה מה שקיילר רצה,יורש.זה היה העסקה.קיילר בן יחיד חוץ מאחות קטנה שגרה בחול .והיא לא רלוונטית,כי היא בת.משפחה של שוביניסטים.

ההסכם היה לא לקחת גלולות. אבל לעזאזאל אפילו לא חשבתי על זה .אני לא מוכנה להיות פאקינג אמא אני כמעט בת 20.אני פאקינג ילדה.אני לא יכולה לגדל את התינוק לבד לעזזאל.

טוב תרגעי סקיי . תעשי בדיקת הריון קודם ואז תלחצי.

****

מנקודת מבטו של קיילר :

כשהגעתי הביתה השעה הייתה בערך שלוש לפנות בוקר.הופתעתי שסקיי לא שיגעה או התקשרה אליי היום.לעזזאל המטורפת הקטנה הייתה חסרה לי.

היא שכבה רדומה ויפיפה במיטה שלנו .פאק לחזור לדבר כזה אחרי עבודה זה הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם.

אני שונא את זה שהיא הצליחה להשפיע עליי ככה.

אחרי שהתקלחתי נשכבתי לידה והיא נדבקה אליי מתוך שינה כמו שעושה תמיד.כרכתי את ידיי סביב גופה הקטן ונשקתי לראשה.

***

יום למחרת:

אחרי שחזרתי מהעבודה סקיי הייתה מוכנה כבר לצאת לבית הורי .היא נראתה פאקינג מדהים בלשון המעטה.
העיניים שלי הולכות להיות נעוצות בה פאקינג כל הלילה.

״לא אוכל לדבר איתך יותר מידי ברגע שנגיע לבית,וגם את לא תוכלי להפגין לי חיבה בציבור.אסור שאנשים יראו ש-״ התחלתי להגיד אבל עצרתי את עצמי.יראו שמה? מה בעצם באתי להגיד פה.שיראו שיש חיבה בנינו?

״הבנת למה התכוונתי״ סיכמתי והיא הנהנה.
היא הייתה שקטה כל הנסיעה שזה מה שלא אופייני לה.כי הילדה הזאת פשוט לא סותמת .

״איך את מרגישה?״ שאלתי. פאק אני יותר מידי מתערבב איתה.אני חייב להפסיק אבל הילדה הזאת כמו פאקינג סם.
״בסדר״ ענתה בקצרה ומיד התחרטתי שגרמתי לה לבוא לכאן . הייתי צריך לבדוק שהיא מרגישה טוב יותר.

רק בעיות היא עשתה לי מאז שהגיעה .

״הקאת הבוקר?״ שאלתי והיא הנידה את ראשה לשלילה.טוב זה כבר התחלה טובה.