נייט:
אני כל כך רוצה אותה.
בחיי לא רציתי משהו ולא יכולתי לקבל אותו. כל הבחורות באזור נפלו לרגליי. היו כמה שהייתי צריך ללמוד איך להתייחס אליהם אבל זה לא היה זה. לא באמת רציתי אותם ככה. כמו שהיא גורמת לי להרגיש. השתוקקות, ריגוש. הדבר היחיד שהדליק אותי כמו האופנוע שלי.
פחדתי שהיא תפגע ממני. אז ניסיתי לברוח ממנה. אבל היא חזרה לי לראש. שוב ושוב. חשבתי שקרה לי משהו רע. שהשתגעתי. עיינים זהב גדולות ,מסנוורות. הן נצצו אליי בשלל צבעים. היה בהם הכל.
ירוק , חום, דבש ושבבי זהב. הן היו נבונות. היה לה פה חד. תווים חדים עוד יותר. סנטר צר שהזדקר בחוצפה גבות דקות ובהירות ואף סולד. היא הייתה נמוכה אבל לא מדיי. עור זהוב משגע וצוואר ארוך. בחיים לא ראיתי יופי כזה.
והייתי עם הרבה יפות. חזרתי אליה.
כמו עיוור. התייסרתי עם עצמי שאם אבא יידע הוא ייפגע בה. ואז הבנתי. אם אבא יחשוב שהיא עוד אחת מהזיונים החולפים שלי לא יקרה לה כלום. אז פשוט צריך לשדר שהיא לא חשובה לי. בשום צורה.
רק כך אוכל להגן עליה.
אסור לי להגדיר מה אנחנו לעולם.
אם היא תדע, אז גם אבא יידע עליה.
חדרתי לדירה שלה. הצלחתי .
עכשיו אני צריך להכנס לה ללב.
אני כבר מת לגעת בה.
שכבתי לידה והבטתי בה, זה היה עינוי.
היד שלי כבר ריחפה באוויר קרוב ללחי שלה. רציתי להרגיש אותה. את החלקות והחום גוף. את הרעד שעובר בה למגע איתי. אבל ידעתי שהיא צריכה עוד זמן.
הסתובבתי ודמיינתי אותה בחזייה האדומה שהבאתי לה היום.
אני עוד אנשק אותה.
YOU ARE READING
אהבה רעה
Romance" את רוצה שאוכיח לך שאם רק אנסה את תרצי אותי יותר מהחיים עצמם?" הוא התקדם בטוח בעצמו ונחוש כל כך שרציתי להעיף לו כאפה. מישהו חייב לאזן את השוויצר הזה. " אתה בטוח בעמך יחסית לקוף מגודל.." עקצתי אותו בטון הכי שטני שהיה לי. " איך קראת לי?"... הוא היה ה...