ערב

227 10 7
                                    

התקלחתי במים רותחים ונרגעתי .
אני לא יודעת מה קרה לי בצהריים.
זה היה מביך. זה שהוא היה חשוף מולי וקרוב כל כך שיגע אותי כנראה .
אבל אחר כך הוא הפתיע אותי. הוא היה פתאום עדין כזה ומתחשב. נרגעתי.
יצאתי מהמקלחת לחדרי הקטן. עדיין לא היה שם מיטה אבל כבר סידרתי את השידות הקטנות בפנים ומראה גדולה הייתה שם. התלבשתי והבטתי במראה.
הייתי לבושה כולי בשחור. חצאית קטנטנה, חולצה צמודה שנתלתה על הכתפיים שלי ברישול וחשפה את כל הפתח צוואר שלי. סלסלתי קצוות שיער חלקה ביד שלי ובהיתי במראה. אני חייבת את העבודה הזאת. לכן התלבשתי קצת חשוף למרות ששנאתי את זה. אם אני לא אממן את עצמי אני לא אוכל לקנות חומרים ולהשתתף בתחרות של נאפו .
נאפו היה הבית ספר לאומנויות הכי נחשב בפריז. בדרך כלל אין לי סיכוי להתקבל לשם בכלל,  זה עובד רק עם מניפולציות פרוטקציות והמון כסף. אבל כנראה שאלוהים רחם עליי, כי השנה יש תחרות על הקבלה לשם. קודם כל צריך לעבור את הסינון הראשוני מתוך אלפיי משתתפים. אני עברתי. לפניי חודש שלחתי להם קולאז' של היצירות העלובות שלי ואיכשהו עברתי את הסינון. ללא כל ניסיון או חומרים יקרים , פשוט עברתי.  כבר אז ידעתי שאני חייבת לטוס.  אז עכשיו אני פה ועוד שבועיים יש את הטקס פתיחה לתחרות ועדיין אין לי שום ציוד.
ענדתי קולר קטיפה שחור על צווארי וסידרתי את השיער. עמדתי מול המראה עדיין ונשמתי להרגע. " אוהבת את מה שאת רואה?" נייט הופיע בפתח והקפיץ אותי. הוא סקר אותי מכף רגל ועד ראש.
" אלוהים, הקפצת אותי." נבהלתי ממנו.
" אהבת ?" התגריתי בו כי שמתי לב שהוא בוהה. הוא נכנס והסתובב מסביבי הרים גבה כשעמד מאחוריי וצפיתי בו דרך המראה. הוא ליקק את שפתיו והרים את עיניו באיטיות עד שהוא לכד את עיני.
" זה חייב להיות כזה קצר?!" הטון שלו היה מזלזל. נפגעתי. הוא בכלל לא יודע מה עובר עליי ושזו הפעם הראשונה שאני ככה חשופה. עטיתי פרצוף מתנשא וחייכתי למרות שרציתי לבכות. " מה אתה מבין בכלל?!" הסתובבתי ויצאתי מהחדר מלאת היסוס וחרטות אם לא הגזמתי עם המחשוף. ימות העולם אני לא מחליפה עכשיו .

אהבה רעהWhere stories live. Discover now