יומני הלהקה 2- יומני התאומות

פרק 1

~סופיה~

"נוו אז מה את אומרת??" שמעתי שוב את אן צועקת לי ומצביעה על הפוסטר החדש שלה. שוב הלהקה הזאת. בגלל שאנחנו תאומות אני צריכה לסבול את הפוסטרים המכוערים שלה. מה אכפת לה מוואן דיירקשן האלו?? בסך הכל בני אדם שיודעים לשיר. אף פעם לא הבנתי מעריצות. כאילו, אם תצרחו חזק הזמרים יתייחסו אליכם? ובכלל, מה כיף בלתלות תמונות של אנשים על הקיר?? "מה את שואלת אותי?!" התנערתי מהמחשבות ועניתי לאן. " את יודעת שאני לא סובלת אותם!" "אני רק שואלת לדעתך!" היא ענתה. "כי זה החדר של שתינו ואני נחמדה אז אני שואלת את התאומה היקרה שלי אם היא מסכימה לי לתלות על הקיר דברים" הווו, איזה נחמדה. כאילו שאם אני אגיד לא היא תקשיב. "דעתי שזה מכוער בסדר?!" צעקתי "עכשיו תעזבי אותי בשקט מפוסטרים של בנים שנראים כמו הומלסים!" "למה את חייבת להתעצבן כל הזמן?" היא צעקה. "טוב מה אכפת לי אני אתלה את הפוסטר ואת קפצי לי בזיגזג!" "שאלת לדעתי לא?!" צעקתי. "שונאת אותך!" היא צעקה גם ויצאה. נמאס לי. כל וויכוח שלנו נגמר ככה או יותר גרוע. למה הייתי חייבת להיוולד עם תאומה?? אנחנו סתם רבות על כל דבר ואין לנו שום דבר משותף.. הטלפון צלצל וקטע לי את המחשבות. זאת הייתה קים, החברה הכי טובה שלי. שמחתי שהיא התקשרה. הנה בנאדם שמבין אותי! עניתי. "היי!" אמרתי. "היי" היא אמרה. "תקשיבי, האמת שהתקשרתי בשביל אחותך... אפשר אותה?" נהדר, הבנאדם היחיד שמבין אותי רוצה את אחותי! אותה התאומה הקרציה, אותה אחת שהרגע רבתי איתה. "א-אין בעיה.. אני כבר נותנת לך אותה.." אמרתי. אבל ידעתי שכן, יש בעיה. הרגע הייתי מתוסכלת מאחותי וקיוויתי שקים תבין אותי, אבל היא רוצה אותה. "אן יש לך טלפון מקים" צעקתי לה. היא באה וחטפה לי את הטלפון מהיד. סתומה. "קימוש! מה קורה? כן! הכל מצוין! מה רצית חיים שלי?" שמעתי אותה אומרת תוך כדי שהיא יורדת למטה. היא עושה לי בכוונה. אני יודעת. היא רוצה להתגרות בי שאני אקנא שקים אוהבת אותה. תמיד יש בינינו תחרותיות. אם קים חברה שלי, גם היא רוצה. פתאום שמעתי אותה צורחת. היא עלתה למעלה בצרחות והחזירה לי תטלפון ואמרה: "את לא מבינה מה קים אמרה לי עכשיו!!.."