יומני הלהקה 2- יומני התאומות

פרק 10

~כללי~

הלילה ירד. לאט לאט כל האורות נכבו. אפלה כבדה נפלה על העיר, ואיתה שקט מיסתורי. איש אחד עם מעיל עור מוזר ועיניים חומות הסתובב בסמטה צרה וחשוכה. הוא הגיע לבית ישן מעץ. הוא התלבט רגע, ואז נכנס.

~אן~

פתאום שמענו צעדים. מישהו עלה במדרגות. ג'ק נהיה לחוץ. וגם כל השאר. לפני שהספקנו לחשוב מה לעשות הדלת של החדר נפתחה, ואיש מוזר עם מעיל עור ועיניים חומות נכנס. זה היה אותו האיש שנתקלתי בו במלון.

~סופיה~

לא האמנתי. האיש שנכנס היה אותו אחד שנתקל בי בקניון. לרגע כולם עמדו בלי לזוז, ואז האיש לקח סכין והתקרב אלינו. נלחצתי. הוא קירב את הסכין למותן שלי, ואז... חתך לי את החוט. הסתכלתי עליו בתימהון. הוא בא להציל אותנו!! הוא שיחרר אותי ואז עשה את אותו הדבר לאן. טום קפץ עליו, אבל הוא היה מהיר וקלט אותו. ג'ק ומייק באו גם, והאיש הרים את שתינו ורץ החוצה. הוא לא עצר עד שהיינו במקום בטוח. "ת..תודה" חיפשתי מה להגיד. "כן תודה רבה.." אן אמרה גם. האיש לא ענה, רק סימן לנו עם האגודל 'יופי'. עמדנו שם, ולא ידענו מה להגיד. האיש כל הזמן הסתכל לצדדים. "מי אתה?" אן שאלה את מה ששתינו רצינו לדעת. "למה הצלת אותנו?" "זה לא חשוב מי אני. אני רק שמעתי שאתן בצרות ובאתי לעזור" האיש אמר. ראיתי שהוא לא רוצה לדבר, אז לא שאלתי עוד שאלות. "בואו, אני אקח אותכן לבית שלי" הוא אמר. קצת מפחיד, ללכת לבית של מישהו שאתה לא מכיר.. אבל יותר מפחיד להישאר פה. הסתכלנו אחת על השניה ואז קמנו והלכנו עם האיש. צעדנו בשתיקה ואז עלינו על המכונית שלו ונסענו. המתח ביני לבין אן חזר. נסענו, לא יודעת כמה זמן, ובסוף עצרנו. ירדנו מהאוטו ומצאנו את עצמנו עומדות מול בית גדול ויפה. בחוץ הייתה גינה גדולה עם הרבה צמחיה. האיש פתח את הדלת והזמין אותנו להיכנס. נכנסנו בחשש. בפנים היה בית נקי ומצוחצח עם כל מיני קישוטים. האיש עלה איתנו למעלה. היו שם מלא חדרים. "זה החדר שלכם" הוא הצביע על אחת הדלתות. "לחדרים האחרים אסור לכן להיכנס". הוא פתח את הדלת ואמר "בבקשה. אני משאיר אותכן לבד עכשיו ויורד למטה". נכנסנו לחדר. היו בו שתי מיטות גדולות ועוד כל מיני רהיטים. התיישבתי על אחת המיטות. אן התחילה לחטט במגרות ובארונות. "אז..." אמרתי. "למה בעצם הצטרפת לכנופיה?" אן עצרה ונאנחה. "אני.. אני התאהבתי בג'ק.." היא אמרה. "היינו חברים ממש