יומני הלהקה 2- יומני התאומות

פרק 17

~אן~

ירדנו מהמונית שותקים, כשאבא שם את היד על הכתף שלי. "אבא, לאן אנחנו הולכים?" שאלתי כעבור כמה דקות של הליכה שותקת. אבא לא ענה. הוא הלך מטושטש כזה, כאילו הוא לא פה. כאילו הוא בעולם אחר. "אבא" אמרתי שוב, יותר בקול ונגעתי לו בכתף. "מה?" הוא שאל. "לאן אנחנו הולכים?" שאלתי. "לבית שלי" הוא ענה. המשכנו לשתוק. הגענו לבית. אבא פתח את הדלת ותלה את המעיל בכניסה. "תה או קפה?" הוא שאל. "מים" עניתי. רציתי רק מים קרים לרענן את עצמי. התישבתי על הספה. הסתכלתי על התמונות בסלון. היו שם כל מיני ציורים, וגם תמונות שלנו. בשלג, על חוף הים, בסיום יסודי שלי ושל סופיה.. סופיה.. מענין מה קורה איתה עכשיו.. מחר יש לה ניתוח.. אבל למה? ולמה אנחנו אף פעם לא ביחד, כל המשפחה? מאז שאבא הלך למשימה המטומטמת הזאת, אנחנו תמיד מפולגים. תמיד חסר אחד מבני המשפחה. אבא התישב לידי והגיש לי את כוס המים. הוא ראה שאני מסתכלת על התמונות ונאנח. הוא ליטף את הראש שלי. שמתי את הראש על הברכיים שלו ובכיתי. "אבא אני רוצה את המשפחה שלנו שלמה" אמרתי. "גם אני.." הוא נאנח. "אל תדאגי בסוף הכל יסתדר." כן, מעניין מתי הסוף הזה יגיע.."ומה עם זאין?" שאלתי. "איך נשיג את הכסף?" "לא נשיג" אבא אמר. "מה?? מה זאת אומרת לא נשיג??"שאלתי. "אני אתקשר למשטרה. נאטי בוי הזה לא יעשה מה שבא לו" אבא אמר. הוא קם מהספה, זז הצידה, לקח את הטלפון וחייג. המשכתי לחשוב מחשבות לעצמי. כעבור כמה דקות אבא חזר. "נו, מה הם אמרו?" שאלתי. "הם ינסו לטפל בזה" אבא אמר והתיישב באנחה על הספה. "נקווה שהם יצליחו." פתחתי את הטלוויזיה בערוץ חדשות של וואן דיירקשן. אחרי כמה תמונות מההופעה אמרו שלליאם יש חברה חדשה. הראו תמונה של ליאם איתה. היא הייתה נראית מוכרת. מוכרת מאוד. ואז הראו תמונה שלה לבד. נשפכו לי כל המים מהפה. היא הייתה נראית בול כמו סופיה. ואז אמרו את השם שלה. לא, לא טעיתי. סופיה.

~סופיה~

כנראה שליאם באמת לא אוהב אותי. נראלי הוא ניסה להתחמק ממני, והארו היה סתם תירוץ. ליאם נכנס לחדר. סובבתי את הראש."היי סופיה, מה שלומך?" הוא שאל. "היי." אמרתי בקול אדיש. הוא התיישב לידי. סובבתי את הראש לצד השני. "הכל בסדר?" הוא שאל. "כן, הכל בסדר. אם אתה מתעלם ממה שעשית מחוץ לחדר" אמרתי. "מה??" הוא שאל. "מה עשיתי לא בסדר?" "אל תיתמם" אמרתי. "ראיתי מהחור של הדלת. מי זאת הבחורה הזאת שאיתך, הא?" הוא הסתכל עליי במבט תוהה, ואז צחק. פשוט צחק. "מה אתה צוחק?" התעצבנתי. "הבחורה שראית מעבר לדלת זאת ליזי, היא אחותי"...