יומני הלהקה 2- יומני התאומות

פרק 16

~סופיה~

כשהתעוררתי, היו מעליי רופאים. שלושה רופאים. הם הסתכלו עליי בפנים רציניות. "החתכים מאוד עמוקים" אחד מהם אמר. "את חתכת את עצמך?" "כ..כן.." אמרתי. "אני חושבת שבמקרה הזה יותר יעזור פסיכולוג" אחות אחרת אמרה. "אבל קודם צריך לטפל בפצעים האלו." היו לי בידיים שני חתכים גדולים, ועוד הרבה יותר קטנים בכל הגוף. הרופאים אמרו שבידיים איבדתי יותר מידי דם, אז צריך לעשות לי ניתוח. לשאר הגוף הם פשוט יתנו לי משחה.הם אמרו שהניתוח יהיה מחר, ויצאו. אני לא אחת שמפחדת מבתי חולים, או זריקות, וכל הדברים האלה, אבל ניתוח נשמע די מלחיץ. רציתי להתקשר לאבא ולאן. בכל זאת, אני רוצה שהמשפחה שלי תהיה אותי בניתוח.. התקשרתי לאן. "היי סופיה.." היא אמרה. "אן, יש לי מחר ניתוח. אני בבית חולים עכשיו. אני רוצה שאת ואבא תהיו איתי" אמרתי. היא נבהלה. "מ..מה? למה?! מה קרה??" "זה לא חשוב עכשיו" אמרתי. "רק תבואו. ואל תגידו לאמא. היא סתם תדאג." "ט..טוב" אן אמרה. לא היה לי חשק לדבר איתם עכשיו. אז אמרתי "אני צריכה לסגור. ביי" ואז התקשרתי לליאם. "הלו?" הוא אמר. "היי ליאם זאת סופיה. תקשיב, אתה לא הבנת אותי נכון. הארו הוא רק ידיד שלי. אני לא חשבתי שהוא אוהב אותי, תמיד לקחתי אותו בתור חבר טוב, לא יותר מזה. אבל אותך אני כן אוהבת.. מחר אני עוברת ניתוח. אני אשמח שתבוא." דיברתי ברצף. הייתה שתיקה, ואז ליאם אמר "בסדר. אני גם אוהב אותך. קשה לי בלעדייך. לכן היה לי קשה לראות את הארולד איתך. אני עכשיו בא". שמחתי. חיכיתי לו בקוצר רוח. אחרי בערך חצי שעה הוא הגיע. "ליאם!" אמרתי בשמחה. "היי סופי" הוא חייך. הוא התיישב לידי. "אתה יכול למרוח לי את המשחה? אני לא מגיעה לגב.." ביקשתי. "אוקיי" הוא אמר. הוא לקח את המשחה והרים לי את החולצה והתחיל למרוח לי על הגב. זה עשה לי טוב. גם המשחה וגם המגע של ליאם..
פתאום מישהי קראה לו "ליאם, בוא רגע" "אני רגע יוצא" הוא אמר לי ויצא וסגר את הדלת. היא לא הייתה סגורה לגמרי, ומהחריץ שבין הדלת לקיר, ראיתי אותו.
מתחבק עם בחורה.