~אן~
"יש לי משהו לספר לך" אמרתי לסופיה. היא הסתכלה עליי במבט מוזר. מפוחד, לא ברור. "מה?" היא שאלה. "אני.. הם.. כלומר.." לא יצאו לי המילים. "ג'ק מייק וטום הם חלק מכנופיה" אמרתי "כנופיה שמזיקה לאנשים, כל היום גונבת, אוהבת להפחיד.." הצתמררתי לרגע. "ואיך את יודעת את זה?" סופיה שאלה. "כי אני.. אני חלק מהכנופיה.." אמרתי. אן קמה בהפגנתיות מהמיטה ושוב הסתכלה עליי באותו פרצוף מפוחד, כבוי. רק הפעם עם כעס. ודמעות. היא יצאה מהחדר וטרקה את הדלת. אוף, למה אמרתי את זה? הרסתי את כל מה שקרה עכשיו.. היה לנו כל כך כיף.. וחשבתי שדווקא עכשיו היא תבין אותי... אחרי חצי שעה בערך היא חזרה לחדר שותקת כדי לסדר את הדברים שלה. " נו, את צריכה להביא דברים להופעה לא? תסדרי דברים" היא אמרה בקרירות, באדישות הזאת שאני כל כך שונאת. פתאום גיליתי כמה אכפת לי ממנה.. כמה אני מפסידה כשאני לא איתה.. היא כמו החברה הכי טובה שלי, בעצם היא יותר. היא החיים שלי. החצי השני. פתאום הבנתי כמה הרסנו לעצמנו את כל השנים האלה כשהיינו אויבות.. "ט..טוב" קמתי מהמיטה והתחלתי לסדר. "סופיה?" אמרתי. היא לא שמעה. או שרק עשתה את עצמה. "סופי?" פעם ראשונה שקראתי לה בשם חיבה. לרגע היא הרימה תראש והסתכלה עליי. ואז היא הורידה אותו שוב ואמרה "אני לא רוצה לשמוע." "סופי, בבקשה" אמרתי. "בבקשה מה? מה את רוצה למכור לי סמים? לגנוב לי את הכסף? לצרף אותי לכנופיה?? אז לא! אני לא רעה כמוך!" היא אמרה "א..אבל סופי" ניסיתי שוב. "פשוט עזבי אותי" היא אמרה.
~סופיה~
חשבתי שאנחנו חברות, שהתחלנו להשלים, אבל כנראה שלא. כנראה שעדיף פשוט להיות אויבות.
"ביי" אמרתי. "תהני בהופעה" אן נאנחה. לא העזתי להפנות אליה את המבט. יצאתי מהמלון. בחוץ היה שקט נעים כזה. שקט של רוגע. לא של קרירות ועצבנות כמו בחדר עם אן.
חשבתי מה לעשות, והחלטתי ללכת למסעדה. עצרתי תמונית הראשונה שראיתי וביקשת ממנה לקחת אותי ל'קפה קפה'. כשהגענו ירדתי מהמונית וגיליתי שאין לי מספיק מזומן לשלם לנהג. עמדתי שם חסרת אונים ופתאום בא איזה בחור אחד עם שיער חום מתנפנף וכובע שחור שמסתיר קצת את הפנים, ואמר לי שהוא יכול להביא לי. שאלתי אותו איך אני אחזיר לו והוא אמר שזה בסדר. שילמתי לנהג ונשמתי לרווחה. "ת..תודה רבה" אמרתי לבחור. "בכיף" הוא אמר. שתקנו. הוא בא לחזור לשולחן שלו ואז אמרתי "אני סופיה. מי אתה?" "אני אגיד לך, אבל תבטיחי שלא תצרחי" הוא אמר. "טוב.." התפלאתי. "אני ליאם פיין" הוא אמר. "ולמה שאני אצרח?" התפלאתי. הוא הסתכל עליי במבט מוזר. "את לא יודעת מי אני?" הוא שאל. "לא.." אמרתי. הוא הוריד את הכובע. הוא היה לי מוכר. מאיפה? "אהה" נזכרתי. "מלהקה וואן דיירקשן! אחותי מתה עליכם." "כן.." הוא אמר. "מה את רוצה? חתימה? להצטלם?" צחקתי. "אני לא אחת כזאת.." אמרתי. "אני לא חושבת שצריך להתייחס למפורסם כאילו הוא קדוש או משהו. בלי להעליב כן? יש לכם קול יפה.." אם אן הייתה יודעת שדיברתי איתו היא הייתה מתחרפנת. אן... התחלתי לחשוב עליה. "..חשיבה כזאת" שמעתי את ליאם והתנערתי מהמחשבות שלי. "סליחה לא הקשבתי.. מה אמרת?" "אמרתי שאני אוהב אנשים עם דרך חשיבה כזאת" הוא חייך. "כלומר, זה כיף שאוהבים אותך. אבל לפעמים זה מחרפן וחוץ מזה, זה לא לאהוב באמת זה להעריץ.." חייכתי גם. "חשבתי שאתם שוויצרים כאלה" אמרתי. "לא, זה רק מבחוץ לפעמים." הוא אמר. "טוב, יש לך הופעה עוד מעט לא?" שאלתי. "כן" הוא אמר. "בהצלחה" אמרתי. "תודה! ביי היה כיף לדבר עם בחורה שלא תצרח לי באוזן" הוא צחק. חייכתי גם.
הוא מיוחד, הליאם הזה...
YOU ARE READING
יומני הלהקה 2- יומני התאומות
Fanficאחרי שהלהקה וואן דיירקשן הפכה ללהקה המוצלחת בעולם, אן מתה לפגוש אותם. לעומתה, סופיה התאומה שלה, לא מוצאת עניין בלהיפגש עם להקה או בכלל לאהוב אותה. אבל דווקא היא נפגשת איתם, ונכנסת לסיפור שלא תכננה... מה קורה לה? השאר בסיפור...
