יומני הלהקה 2- יומני התאומות

פרק 19

~סופיה~

כשהתעוררתי לגמרי מהניתוח, היו מעליי אבא, אן ועוד איש מוזר. "מיזה האיש הזה?" לחשתי לאן. "זה התאום של אבא!" היא אמרה בהתרגשות. תאום של אבא?? מה פספסתי?? כי לפי מה שאני יודעת, אין לאבא תאום... היא ראתה שאני מבולבלת, ואמרה: "קוראים לו זאין. הוא ברח מהבית ונאטי בוי חטף אותו. אם את לא יודעת, נאטי בוי זה המפיק של זאין מוואן דיירקשן. הוא חשב שזאין אח של אבא הוא זאין מאליק האמיתי. אבל עזבי, אני אספר לך הכל אחר כך. בואי נקשיב לזאין." "למה בעצם ברחת?" אבא שאל את זאין. "עברתי תקופה קשה.." הוא ענה. "הרגשתי שהכל לא הולך לי, וגם בבית המצב לא היה משהו. ואז התחלתי להיכנס לעולם הפשע.. זה פשוט קרה.. מה לא עשיתי? גנבתי, חתכתי, לקחתי סמים, זה מה ש הרגיע אותי.. הרגשתי שזה מה שאני, שאין לי יעוד בעולם.. פעם אחת החבר הכי טוב שלי ראה אותי, ולא זיהה אותי.. הייתי מתוסכל. ואז איכשהו הגעתי לכנופיה הזאת, רק שאז הם היו יותר קטנים, והם הביאו אותי לנאטי בוי. בהתחלה הוא דאג לי, והכל היה נראה טוב, אבל אז זאין מאליק האמיתי הגיע. נאטי בוי כלא אותי ונטש אותי. כבר לא היה לו אכפת ממני, הוא השאיר אותי כלוא ונתן לי קצת אוכל ומים, ולפעמים נתן לי לעבוד בשבילו. אתם לא מבינים כמה אני מודה לכם שהצלתם אותי!! לא חשבתי שלזה זה יגרר, אני אוהב את המשפחה שלי!" הוא חיבק את אבא ושניהם בכו. תכלס, נראלי אני גם במצב הזה כרגע.. אני צריכה לספר לאן שהייתי בכנופיה. לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי: "אן" "מה?" היא שאלה. שתקתי וכיחכחתי בגרון. לא. אין לי אומץ. "ל..לא משנה" עניתי.

~אן~

עולם מוזר. פשוט עולם מוזר. הכל קורה מהר מידי. מי היה מאמין שכל זה קורה??
אחרי שזאין סיים לדבר, כולנו נשארנו שותקים. זה הזכיר לי את הזמן שהייתי בכנופיה.. וחתכתי.. הם הכריחו אותי.. וגם סופיה חתכה.. למה? היא האחרונה שחשבתי שתעשה דבר כזה. שוב נזכרתי בכנופיה. היה לי שם טוב.. וגם רע..
פתאום הדלת נפתחה וקטעה אותי מהמחשבות.מישהו נכנס. זאין מאליק.

~סופיה~

אני לא ממש מבינה בוואן דיירקשן, אבל גם אני זיהיתי את זאין מאליק. ראיתי איך אן עומדת להתעלף. "זזזזזזזזזזזזזזזזזז..." אם לא הייתי עוצרת אותה היא הייתה ממשיכה לזמזם עד מחר. "תגיעי לנקודה" לחשתי לה. "זאין???" היא אמרה. הוא חייך. "זה אני" הוא אמר. תוך כדי שאן המשיכה להתעלף שאלתי: "מה אתה עושה כאן??" "באתי לספר לכם שהמשטרה תפסה את נאטי בוי" הוא אמר. "אני מבין שהוא לא באמת רצה את טובתי, רק עושר ופרסום. אני אמשיך בקריירת הסולו שלי, לבד."
הדלת נפתחה שוב, והפעם נכנסו.. ליאם, וכל הלהקה. עכשיו אן באמת התעלפה.

~אן~

עגכזךעציגדכלךחדשגהמתיאדנצצגד זה מה שיצא לי מהפה. או יותר נכון, לא יצא לי. וואן דיירקשן. כולם. פה. לידי. לידיייי!! זאין (מאליק) נהיה נבוך. "שלום" ליאם אמר. "אנחנו יודעים שקרו הרבה דברים," הוא פנה אליי "ושפספסת את ההופעה בגלל הכנופיה הזאת. אז באנו לבקר," עכשיו הוא פנה לסופיה "אני מקווה שהכל בסדר איתך" הוא חייך. הם באו ונעמדו לידינו. כולם היו שם: הארי, נייל, לואי, ליאם.. וזאין. כשהם ראו את זאין נהיה שקט מתוח. "זאין" הארי אמר. "לכבוד כולם כאן, בוא תשיר איתנו שיר אחד." זאין קם רועד, ואז חיבק אותם בהתרגשות ואמר: "אני אוהב אותכם תמיד, אחים שלי".

~אן~

הכל פה היה ממש חלום בשבילי. אחרי שהם יצאו, ונשארנו רק אני, סופיה, אבא, זאין וזאין, זאין מאליק שאל: "אתן הייתן בכנופיה נכון?" "כן" התחלתי להגיד "אני הייתי, סופיה ל.." אבל היא עצרה אותי. "כן, הייתי".