Absolute/מוחלט

Part 3

-קיארה-

החתונה מתקדמת טוב,היא הייתה יכולה להתחיל בדם ולסיים בדם,אבל למזלי זה לא קרה.
השמלה הלבנה והגדולה מקשה עליי לרקוד,ידיו של זאין
היו על מותני וידי היו מונחות על כתפיו הרחבות,
״השמלה כבדה?״ שאל זאין מחייך עלי חיוך משועשע,
גלגלתי עיניים אבל חייכתי חיוך קטן,
״מאוד.״ אמרתי בשקט,הוא צחק קצת אך מהר מאוד הרצין,
הרי הוא האח של היורש עצר,והבן של הקאפו,
הוא חייב להיות רציני,הוא חייב להראות סמכותיות.
״אני יכול לקחת את הכלה לסיבוב?״ שאל קול נמוך,
שהעביר צמרמורת רעה בעמוד השדרה שלי,
זהוא הקאפו.
עניו השחורות בדיוק כמו של בנו,שהוא בעלי,בחנו אותי בקפידות,
החליפה השחורה ישבה עליו טוב,אפילו טוב מאוד,
כאילו נוצרה בשבילו.
הוא חייך חיוך מצמרר שהיה אמור להראות חברותי,
גופו של זאין התקשח,
חייכתי בנימוס,עזבתי את זאין והתקדמתי לכיוון הקאפו,
שעומד להיות לשעבר.
״את נראת יפייפיה,אם יורשה לי לומר.״ אמר בנימוס ותפס ב2 ידי,
חייכתי בנימוס,חיוך מזויף.
״גם אתה נראה לא רע בכלל,אדוני.״ אמרתי והתחלנו בריקוד,
בזמן הריקוד שלי עם הקאפו הרגשתי משהו מאוד משונה,
כאילו מישהו צופה בי,אז החלטתי להביט סביב,
לחפש את המקור.
זה היה הוא,בעלי.
הוא עמד שם,שותה מכוס זכוכית,משהו נוזלי שנראה כמו אלכוהול,המבט שלו היה אינסטיבי,משהו זז לי בבטן.
זאין הצטרף עליו,ושתיהם עמדו שם וצפו בנו רוקדים,
מבטים עצבניים על פניהם,הם כועסים עליי?
אוי,למה בכלל אכפת לך,קיארה?
הסבתי את מבטי,לפתע ידיו של הקאפו נחו על מותניי גורמות לי לחייך בלחץ,מה הוא עושה?
אסור לו לעשות את זה.
״אדוני,נראה לי שאני אלך לשבת עכשיו,פשוט השמלה-״
לא הספקתי להמשיך וידיו של הקאפו לחצו על מותניי,
הפצע המזוהם פעם בכאב ועצמתי את עיניי בכאב גלוי,
״למה שלא נרקוד עוד קצת? את מסרבת לרקוד עם הקאפו?״
שאל אותי,גורם לי להיראות מזלזלת,
אני אשרוד את הכאב עוד קצת.
״ברור שלא,אדוני.״ אמרתי בשקט,בחילה עלתה במעלה גרוני,
הרגשתי כנועה,הרגשתי אישה חלשה.
הדבר היחיד שרציתי לעשות היה לבעוט לו במפעשה,
ולאחר מכן,לירות בראשו,קאפו או לא קאפו.
הכאב בצד מותניי החמיר כשהקאפו לחץ על מותני,
עצרתי את הריקוד,
״אני מאוד מצטערת אדוני,אבל אני באמת צריכה לשבת,
כואב לי..הרגליים.״ אמרתי לו בחיוך כואב,
הכאב רק החמיר מרגע לרגע,גורם לי לרצות למות.
למה זה כואב כל-כך?
״אני חושב שעוד ריקוד אחד,לא יזיק.״ אמר הקאפו ומחייך עליי חיוך מחליא,״נכון?״ שאל אותי,
הוא לחץ שוב על צד מותניי,הוא יודע.
הוא יודע שיש לי שם פצע,הוא יכול לראות לפי תגובתי,
״נכון.״ מלמלתי בשקט,סחרחורת תקפה אותי,
הפצע מאיים להרוג אותי מרוב כאבים,הקאפו לוחץ עוד,
גורם לצד מותני לפעום בכאב,אני מרגישה שאני עומדת להתעלף מרוב כאב.
הבטתי סביב בלחץ,אבי ורייבן הביטו בנו,יודעים מה הולך כאן,אבל לא יודעים על הפצע,הם רק רואים שכואב לי,
אבי הוא הקאפו,הוא תוך שניה יכול להפר את החוזה,
הוא הניח את ידו על חגורת הנשק שלו,מוכן לירות.
הנהנתי לביטול,וחייכתי לו חיוך כואב.
הדמעות מאיימות לצאת מעיניי,אך אני נושמת עמוק ומתחילה לעשות את הריקוד השני,
כל הריקוד הרגשתי שצופים בנו,גם כל הריקוד
צד מותני פעם בכאב,הריקוד הגיע לקיצו.
הקאפו נישק את ידי והלך לכיוון כמה נשים גדולות,
בטח גם ללחוץ להן על המותניים ולגרום להם לסבול.
בן זונה מנוול.
הסחרחורת רק גברה וגברה,עשיתי צעד,והצעד הזה הרגיש כאילו עשיתי 100 צעדים.
עמדתי באמצע האולם,בקושי מצליחה לזוז,
ראייתי מתערפלת,ולפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי על הרצפה,
וממש לפני שעיניי נעצמו ראיתי נעלים שחורות ומבריקות
רצות לכיווני.
-
עייני הרגישו דביקות,לא נותנות לי לפתוח אותן,
וכשכן הצלחתי,אור סינוור את עיניי וגרם לי לגנוח בתיסכול,
הבטתי סביב במהירות הבזק,
איפה אני? מה עם החתונה? מה קרה לי?
הרבה שאלות עלו במוחי,הבטתי סביבי,אני יושבת
על מיטה גדולה ולבנה,בחדר שלי?
כן זה החדר החדש שלי.
״התעוררת.״ שמעתי קול נמוך ועבה,קפצתי בבהלה והבטתי לכיוון דלת הכניסה,הוא עמד שם.
נראה טוב כמו תמיד,מאז שפגשתי אותו,
הוא רק הביט בי למשך כמה שניות בודדות והסתלק מן החדר,
אחרי כמה דקות שבהן אני מנסה
להבין מה קרה פה? ומה אני עושה בחדר שלי? ולמה בוקר?
לא היה לילה לפני רגע? נרדמתי?
הדלת נפתחה שוב,האישה מהפעם הקודמת הופיעה בה נראתה שמחה לראותי,״בוקר טוב,מאדאם.
אנחנו מאוד שמחים שאת ערה.״ אמרה לי בחיוך,
לפתע עוד 2 עוזרות נכנסו לתוך החדר,אחת מהם עם עגלה מלאה בטוב כל,ואחת מהן עם סלסלה שנראת כמו סלסלה של רופאה,אבל...למה?
אני באמת לא זוכרת כלום.
״בואי נבדוק אותך.״ אמרה הבחורה עם הסלסלה,
פתחה אותה והוציאה כל מיני מכשירים קטנים,היא בדקה את עיניי ואוזני,ואפילו את פי,היא בדקה לי גם את דופק ליבי,
אבל כשהתקרבה לצד מותניי קפאתי,
״אני בסדר.״ אמרתי בלחץ ובפנים חתומות,
קמתי מהמיטה והלכתי מהר לכיוון דלת האמבטיה,
ורגע לפני שאני נכנסת אמרתי בקול גבוה:״אני לא רוצה לראות אף אחד שאני יוצאת מפה.״
נשמעתי רעה,אבל לפעמים זה מה שצריך להיות בחיים,
ככה זה בעולמנו,הינה משפט שאבי אמר לי תמיד:״או שאתה הורג,או שאתה נהרג,ככה אלה החיים שלנו.״
והוא צדק בכל מילה שאמר.
נכנסתי דרך דלת האמבטיה נכנסת לבפנים ונועלת מאחורי את הדלת,בזבזתי את זמני בתוך.
התקלחתי מרחתי קרם על גופי,כמובן לא נוגעת או מתקרבת לפצע,מרחתי קרמים ולבשתי את החלוק של האמבטיה שלי,
וכמובן שהוא עבר כביסה,לא שאני מפונקת.
אני פשוט מסודרת ולא מלוכלכת.
פתחתי את מגירת השירותים ומצאתי שם תחבושות ואפילו קופסת כדורים שאמורה להפחית כאבים,
הנחתי את הכל מסודרת בשירותים ויצאתי בזריזות עם החלוק שלי לתוך חדר הארונות,לובשת מהר פיג׳מת כותנה שחורה,
וקצרה במיוחד,טוב זה לא כאילו מישהו ישן איתי באותה המיטה.
נכנסתי לתוך חדר האמבטיה והרמתי קצת את הגופיה השחורה למעלה,חושפת את הפצע שלי,נגעתי בו מעט בקצה אצבעותיי,
נשכתי את שפתיי מרוב כאב,זה הולך ומחמיר
מרגע לרגע.
לפתע דלת האמבטיה נפתחה,הוא נכנס,אייזק נכנס.
עניו ירדו ישר לבטני,ועניו ננעצו בפצע החום והמכוער שלי,
״תצא מפה.״ אמרתי לו והורדתי את גופייתי מטה,
הוא לא אמר דבר רק הביט שוב בביטני,
״את יודעת שהפצע הזה יכול להרוג אותך,נכון?״
שאל אותי,קולו מעביר צמרמורת טובה בעמוד השידרה שלי למרות מה שאמר היה לא טוב בכלל.
״אני יודעת.״ אמרתי,שיקרתי.
לא ידעתי עד עכשיו.
״למה לא סיפרת לאף אחד עד עכשיו?״ הוא שאל אותי ועניו התייבטו על עיניי,
״זה לא עניינך.״ אמרתי בתוקפנות,
הוא גילה הרגע סוד שיכול לגרום למלא צרות,אני חייבת לדעת שהוא לא ייאמר כלום,התוקפנות הזאת באה מייצר הישרדותי.
אולי עם אני יתקוף אז הוא יבין שאין בי שום כוונה
או רצון לספר למישהו על כך,
״צודקת,זה לא ענייני.״ אמר והסב את מבטו הצידה,
״יופי,אז על תתערב.״ אמרתי בכעס והתקדמתי לכיוון הדלת,
״אל תדאגי,לא אתערב.
את מימלא לא מעניינת אותי מספיק בשביל להתערב,
אני רק שאלתי,אבל אל דאגה,לא אשאל יותר.״
אמר בקול נמוך ואפל,נעצרתי במקומי בגלל אמירתו,
האם נפגעתי? קצת.
האם הראתי זאת? אפילו לא הזזתי ריס.
הוא יצא מן חדר האמבטיה עוקף אותי,יוצא לפניי.
טרקתי את דלת חדר האמבטיה והסתובבתי בכדי לקחת את הכדורים נגד כאבים,פתחתי את הקופסה
והוצאתי משם כדור אחד,הכנסתי אותו לפי והכנסתי קצת מים מהברז שותה ובולעת את הכדור,
אני מקווה שהכדור יעזור לי.

הפרק הזה קצת קצר אבל אני מבטיחה שכל שאר הפרקים יהיו ארוכים.