Absolute/מוחלט

Part 5

-קיארה-

כשהתעוררתי התעוררתי מכאבים נוראיים,
רצתי לאמבטיה והקאתי לשירותים את כל קיבתי מרוב כאבים,
לא נראה לי שזה אפשרי אך זה קרה.
בלעתי שני קפסולות ביחד עם מים מהכיור,כי לא היה בכוחי
לרדת עד למטבח שנמצא בקצה השני של האחוזה הזאת.
ישבתי על רצפת השירותים וכמובן שהפעם לא חזרתי
על אותה טעות,נעלתי את הדלת.
תפסתי את צד מותניי והתנשפתי בכבדות,הכאב לאט לאט
מתחיל להירגע.
לאחר שהכאב ירד לרמה שיכולתי להתמודד עם הכאב
קמתי והבטתי בעצמי במראה,
נשמתי עמוק ושטפתי את פניי במים מהכיור,ציחצחתי שיניים
וכמובן שהתקלחתי.
לבשתי את מדי הפיג׳מה שלי,כי אני לא חושבת שאצה בזמן הקרוב,
וכנראה שפתחתי פה לשטן,כי בחורה עמדה ליד דלת הכניסה וחיכתה בסבלנות רבה לראותי,
״מאדאם,האדון אמר שעלייך לצאת לקניות,לקנות קצת דברים,הוא גם אמר שהוא יחזור מאוחר.״
אמרה הבחורה וקדה קידה,
טוב כנראה שאני כן יוצאת.
״אני אתרגן.״ אמרתי והנהנתי לה ברצינות,
היא הנהנה ויצאה לבחוץ נועלת את הדלת אחריה,
וכשהבטתי בארוני הבנתי שאני חייבת ללכת לקנות.
התלבשתי בשימלה לבנה וצמודה,מיני.
את שערי השחור הברשתי אחורה וסידרתי אותו על גבי בצורה יפה,ענדתי עגילי פנינים יפות ולבנות.
ושרשרת וצמיד תואם.
ענדתי נעליי עקב לבנות,אהבתי את המראה שלי.
וכמובן שלפני שלבשתי את השימלה הלבנה שמתי על גופי המחוטב מחטב בצבע לבן כך שלא יראו אותו מבעד השמלה,
הבטתי בעצמי במראה בפעם האחרונה ויצאתי,
הטלפון שלי היה בתיק הלבן הקטן שהעוזרת שלי תפסה לי,
התקדמנו לכיוון רכב שחור,
בחור בחליפה יוצא מהרכב והתקדם לכיוון הדלת האחורית פותח אותה ומחכה בנימוס שאני אכנס,
נכנסתי לבפנים ביחד עם העוזרת שלי והבחור נעל את הדלת
ולאחר כמה שניות התחיל הנסיעה,
כשהגענו לחניון הענקי הרכב נעצר,אותו הבחור בחליפה השחורה והפוקר פייס פתח את הדלת,
העוזרת שלי יצאה החוצה ואני אחריה,
לפתע עוד שתי שומרים הצטרפו עלינו ועמדו משתי צדדי,
ושומר אחד עמד מלפני,העוזרת עומדת מאחורי,
אנשים הביטו בי וניסו להבין מה אני שאני ככה מוגנת,
חלק זיהו חלק לא,המשפחה שלי מופיע מלא בחדשות,
יודעים מי אנחנו,ומכירים גם את בעלי,אייזק ואת אחיו זאין,
וכמובן איך לא,את הקאפו,את אחותו לא הכירו,
אביו,הקאפו עשה עבודה טובה בלהסתיר אותה,
גם לזאין ואייזק צריך לתת מדליה על זה,הם באמת שיחקו את עצמם כאילו אין להם אחות קטנה.
נכנסתי לויקטוריה סיקרית,וקניתי כמה סטים תאומים של חזיה
ותחתונים,בכמה צבעים.
וכמובן איך אפשר שלא,קניתי 3 פיג׳מות שחורות
של ויקטוריה סיקרית.
יצאתי מהחנות ולמרות שתהעקשתי אני לתפוס את השקיות,
השומרים יותר עקשניים.
וככה הערב ירד לו,סיימתי את היום במסעדה קטנה בקניון.
הזמנתי לי סלט וכריך,וכמובן קפה.
הזמנתי גם את העוזרת והשומרים לשבת לאכול איתי אך הם סירבו בנימוס.
לפתע כאב חד תוקף אותי בצד מותניי באמצע לקיחת השלוק
מהקפה שלי,
עוד שניה ירקתי את הקפה החוצה,אך קמתי ממקומי ורצתי לשירותים,הקאתי את הקפה בשירותים,
וכשיצאתי שטפתי את פניי חסרות האיפור,
הוצאתי מכיסי קפסולה לבנה ודחפתי אותה לפי,שתיתי עם המים שהיה בכיור,
וכשיצאתי נטקעתי בגוף קשוח במיוחד,
מצחי נתקע באמצע חזהו של חומת האבן,ועפתי אחורה,
כמעט על התחת.
אך ידיו של הבחור המסתורי תפסו את מותניי ועזרו
לי לעמוד יציב,
״תסלחי לי,קיארה.״ אמר הבחור,
״זה בסדר.״ אמרתי והמשכתי ללכת,אך עצרתי בתנופה כשהבנתי שהבחור יודע את שמי,
הבטתי אחורה,אך הוא נעלם.
הלכתי במהירות לכיוון השומרים שהמתינו והעוזרת שנראתה מודאגת,אך כשראתה אותי הקלה הופיע על פניה,
״אני חושבת שאני רוצה ללכת עכשיו.״ אמרתי לעוזרת שלי
שהנהנה שילמה לבחור שעמד והביט בנו,
ויצאנו התקדמנו למכונית השחורה שחנתה בחניה השמורה שלנו,
הבחור בשחור לבן עם הפרצוף פוקס פייס ממקודם פתח את
הדלת כמו ההולך לכאן,נכנסתי וכך העוזרת נכנסה אחריי,
הנסיעה לבית עברה שקטה כמו הנסיעה הלוך לקניון,
הוצאתי את הטלפון מכיסי וחייכתי לתגובת הסירטון וידאו
שאבא שלח לי על רייבן,
רואים אותה רוקדת כמו בלרינה ושרה שירים לא ברורים,
׳היא שתתה?׳ שלחתי הודעה וחייכתי,
׳כן,קצת מהכוס שלי,רק אל תגלי לאמא שלך.׳ כתב לי,
צחקתי בשקט,והחיוך נמחק מפניי כשהבנתי כמה אני רוצה וצריכה את אבא שלי לידי,וכמובן את רייבן ואת אימי.
כשהרכב עצר הבנתי כי הגענו לבית,שלי.
הבחור פתח את הדלת ואני והעוזרת שלי יצאנו,
להפתעתי וקצת לשמחתי הבחורים שעקבו אחרי בקניון
לא יצאו מהמכונית,חשבתי שהם סיימו את עבודתם
אז המשכתי בהליכתי ביחד עם העוזרת שלי שתפסה לי חלק מהשקיות,וכמובן שאני תפסתי גם חלק מהן.
הדלת נפתחה כשהעוזרת הקישה את קוד הגישה ונכנסו לאחוזה
השקטה,
ואז נזכרתי במה שהעוזרת אמרה לי מוקדם יותר,
אייזק בפגישה חשובה,וזאין נמצא באיזה מקום חשוב מאז הצהוריים.
אז זה אומר שהאחוזה ריקה לגמרי.
נכנסתי בחיוך והתקדמתי לכיוון המטבח שלמדתי היטב היכן הוא,פתחתי את ארון היינות והוצאתי בקבוק יין שנראה טוב מאוד,וכמובן יקר מאוד.
מזגתי לי לכוס ועליתי לחדרי,לא שותה עדיין מן הכוס,
נכנסתי לאמבטיה והורדתי את בגדי ואת התכשיטים שלי,
פותחת את המים ונכנסת לאמבטיה,שוטפת את פניי וגופי,
הכנסתי את שערי למים וכך גם פניי,כל גופי היה מתחת למים אך ישר הרמתי את עצמי והבטתי סביב באימה כשהרגשתי שמישהו צופה בי.
יצאתי מהאמבטיה ולבשתי את החלוק הלבן שעבר כביסה והיה תלוי ליד חלוק אפור,כנראה שייך לבעלי.
ירדתי למטה עם החלוק מכיוון שידעתי שאין אף אחד מלבדי ומלבד העוזרת שלי בבית,והתקדמתי לכיוון המטבח
בכדי לקחת את כוס הזכוכית עם היין שחיכתה לי,
אך להפתעתי הכוס הייתה ריקה,ופתק היה הדבר היחיד שהופיע
ליד הכוס,
פתחתי את הפתק בזמן שהבטתי סביב באימה טהורה,
הורדתי את עיניי לפתק וקראתי את הדבר הכתוב שוב ושוב,
מה זה אומר? זה איום?
׳תגידי לבעלך שעליו להפסיק,אחרת את תסבלי במקומו.׳
זה הדבר היחיד שהיה כתוב בפתק,
הבטתי סביבי בפראות ואז שמעתי יריה,צווחה של פחד נמלטה מפי ורצתי לתוך חדרי,
נעלתי את הדלת ובידיים רועדות התקשרתי לזאין,
לא לאבי ולא לבעלי.
״מה קורה,עיניים יפות?״ שאל זאין נשמע משועשע שהתקשרתי עליו,
״התגעגעת עליי?״ שאל אותי בציניות,
״זאין...זה לא הזמן לצחוק.״ אמרתי בהחלטיות ונכנסתי לשירותים נועלת את הדלת אחרי במפתח,
״הכל בסדר?״ שמעתי אותו שואל ומתלחשש עם מישהו אחר
״אני..אני חושבת שמישהו נמצא בבית,שמעתי יריה ו..
בבקשה תבוא.״ מלמלתי והתחננתי עליו שיבוא,
אולי נשמעתי נואשת ופוחדת ובכלל לא אני,אבל זה באמת גרם
לי להיות מוועתת,
״אנחנו בדרך.״ אמר בקול מפחיד ורציני שמעולם לא שמעתי אותו אומר, רגע.. מה זאת אומרת ׳אנחנו׳?
עם מי הוא מגיע?

עוד פרק בכדי לעודד אתכם קצת,
מקווה שזה יעזור,תשמרו על עצמכם.
אל תצאו מהבית,תזהרו.
אוהבתתתת❤️❤️❤️❤️❤️‍🔥❤️‍🔥❤️‍🔥🥹🥹