Absolute/מוחלט

Part 4

-קיארה-

הכדור באמת השפיע ועזר לי להתמודד עם הכאב הנורא,
אני מרגישה טוב יותר,ובגלל זה חשבתי ללכת רחוק יותר.
אני אקח 2 כדורים ביום.
זה יכול להשפיע טוב מאוד ואני אפילו לא ארגיש את האזור,
ממה שגיליתי עד כה,התעלפתי אחרי שרקדתי עם הקאפו,
אבי היה עצבני כל-כך שהוא עמד להוציא את הרובה שלו
ולהפציץ שם את כולם,
אימי רק נבהלה ובכתה,אבל בעיקר הייתה מבואסת ועצבנית,
בגלל שהאירוע נפסק בגללי.
ובגלל זה,אין לי עניין בלדבר איתה בזמן הקרוב.
אף אחד לא סיפר לי מה הבחור עם הנעליים המבריקות שרץ עליי,אבל אני בטוחה ב99% שזה אבי או זאין,
מתאים להם לרוץ עליי בכזאת מהירות.
וזה חימם את ליבי הקר,לדעת שמישהו רץ עליי ככה ברגע שהתעלפתי,
ובאשר לבעלי,ולילות הכלולות שהיינו אמורים לחלוק ולהיות בו,זה לא קרה.
אבל אני אהיה חייבת לעשות את זה איתו,הזקנים החכמים
וכל שאר הקפטנים וחיילי המאפיה,צריכים לראות שהחתונה הזאת היא באמת חתונה,ולא סתם.
לכן אני אהיה חייבת לעשות את זה בסופו של דבר,
ועכשיו אני לא יודעת עם זה קשה יותר או קל יותר,
מצד אחד הוא יודע על הפצע,וזה אומר שיהיה קל יותר כי הוא לא ישאל שאלות,אבל מה שהוא אמר,שהפצע היה יכול להרוג אותי,באמת שלא היה לי מושג קלוש,
לא הראתי את זה בפניו אבל הפחד שעלה בי,היה הפחד ממוות,כל בן אדם נורמאלי מפחד למות,
אבל אני נולדתי למשפחת המאפיה,וזה אומר שאני לא בן אדם נורמאלי,אז למה אני מפחדת למות?
אני אמורה לחיות ללא פחד,אני אמורה להביט למוות בפנים ולומר לו:״אני לא מפחדת ממך.״ אבל אני לא יכולה לומר זאת,
כי אני כן.
אולי זה מראה למה זה היה טעות שנולדתי למשפחת מאפיה,
אחרי שלקחתי את הכדור והכאב הפסיק למעט זמן הוא נחלש,
יכולתי לחשוב בבירור,הכל נהיה קל יותר,
והבנתי שאני כן מפחדת למות,שאני לא רוצה למות.
אבל יכול להיות שמה שהוא אמר לי היה שקר,אבל המבט שעל פניו היה רציני,כמו תמיד,אבל רציני.
מצד שני קשה יותר,בגלל שאני אצטרך להזדיין איתו,
ואני בהחלט לא רוצה בכך,ומאיך שהוא יתנהג אתמול,אני בטוחה שגם הוא לא רוצה בכך.
אז אולי נמצא פשרה,במקרה הגרוע אני אאבד את בתוליי,
ובמקרה הטוב הוא ישפוך דם של חזיר או כל חייב שהיא על המיטה.
ואני מקווה שכך יהיה,אני לא רוצה להזדיין עם בן אדם כמוהו,
כמובן שכל חיי הייתה בי ציפיה לזה שאני יתחתן עם הבחור שאני אוהבת,אבל הציפיה הזאת נעלמה כלא הייתה כשהגעתי לגיל שהתחילו לדבר איתי על חתונה,זה היה
היום שבוא סיפרו לי שאני למעשה,כבר משודכת למישהו,
כינו אותו: יורש העצר,הקאפו העתידי,ובעלי לעתיד.
אמרו לי שאני חייבת להישאר נאמנה עליו,להיות לצידו,
להעריץ אותו ולהיות כנןעה עליו,
וזה מאוד לא עומד לקראות.
אבי ידע זאת שאני אתנגד ולעולם לא יהיה כנועה לגבר,
הוא גם אהב את זה,והוא לא רצה בזה,באותו הזמן.
הוא אמר שאישה שלא כנועה בסופו של דבר מתה,אבל הוא גם אמר שאישה כנועה בסופו של דבר גם מתה.
אז אני מעדיפה לא להיות כנועה ולמות בכבוד.
וזה כמובן גם עם בעלי ירצה במותי,עם הוא לא ירצה אז כנראה אני אשאר בחיים,כי לאף אחד אין ביצים להרוג את האישה של הקאפו העתידי.
התיישבתי על המיטה באנחת רווחה,והנחתי את ידי מתוך אינסטינקט,על צד מותניי,איפה שהפצע נמצא.
ושוב נזכרתי במה שבעלי אמר,שהפצע הזה יכול להביא למותי,
האם זה עד כדי כך גרוע?
יכול להיות שהוא שיקר עליי בשביל שאני אטפל בזה,
ואספר למישהו.
לפתע הדלת נפתחה הוזזתי את ידי במהירות והבטתי לכיוון הדלת,
״מאדאם?״ שאלה אותי הבחורה שנכנסה,
כל פעם מופיע בחורה חדשה,איפה כל הישנות?
״כן?״ שאלתי אותה וקמתי מהמיטה הולכת לכיוון שידת האיפור שיש בפינת החדר,
״האדון מזמין אותך לארוחת צוהריים,מר זאין יהיה שם,
אך הקאפו בפגישת עסקים חשובה,ולכן שלושתכם תאכלו
לבד.״ אמרה לי האישה הבלונדינית והחמודה,
״אני ארד תוך כמה דקות,תודה.״ אמרתי לה היא הנהנה ויצא מתוך החדר במהירות,
לבשתי שמלה שחורה וארוכה,התאפרתי מעט לבשתי את העקב השחור והנמוך שלי ויצאתי לדרכי,
ואז נזכרתי שאין לי מושג איפה זה חדר האוכל,כי הבית הזה
מאוד גדול.
ראיתי עוזרת בסוף המיסדרון מנקה את תמונות האומנות היפיפיות שקישטו את המיסדרון,
״תסלחי לי,״ אמרתי לה,היא קפצה בבהלה והסתובבה עליי,
היא ישר הורידה את ראשה ומלמלה סליחה,
לא הבנתי למה זאת,אבל זעם ביעבע בי,מי מאיים עליהן?
מישהו בוודאי מאיים עליהן,בחורה לא נבהלת ככה או מבקשת סליחה,אך התעלמתי מזה,
״תפסיקי לבקש סליחה,תוכלי לקחת אותי לחדר האוכל?״
שאלתי והנחתי את ידי על מותניי,
היא הנהנה ולחשה שאני אבןא אחריה,
ירדנו במדרגות,עברנו לייד ציורי אומנות יפייפים,
המקום הזה באמת משהו מיוחד.
שמעתי דיבורים,הקול של זאין נשמע.
זה בוודאי חדר האוכל חשבתי לעצמי והבטתי לכיוון מקום ישיבה ענקי,עם עציצים ופרחים ותמונות,
הכל היה נראה ה בטירוף,איך אני לא שמתי לב לזה עד כה?
נכנסתי לתוך החדר,שהתגלה כחדר האוכל,
העוזרת נעלמה,ברחה מהמקום כששמע את קולותיהם של אייזק וזאין,
אייזק היה הראשון להבחין בי,
אך לא הבטתי לכיוונו אפילו פעם אחת,אין בי שום כוונה לדבר איתו או אפילו להביט בו.
אני מתיישבת במקומי וזאין הבחין בנוכחותי,
״היי עיניים יפות.״ אמר לי בחיוך חייכתי לו חיוך קטן בחזרה והתחלתי לאכול בזמן שאני אומרת בשקט לכיוונו של זאין:״היי חומני.״
הוא צחק צחוק קטן והתחיל לאכול,ואז רק הבחנתי שאייזק מביט בנו מבט קודר ומפחיד,
אני עשיתי משהו רע? למה הוא מסתכל עלינו ככה?
״יש לי משהו להגיד,לשתיכם.״ אמר אייזק לפתע אני וזאין הרצנו את פנינו והבטנו לכיוונו,
״זאין אתה צריך ללכת למקום הזה שלך.״ אמר אייזק בקול מפחיד,
איזה מקום?
״אה,נכון,אתה צודק.״
אמר זאין וחייך עליי וקם מהשולחן והולך,
״כן?״ שאלתי בשאלה,
״היום אנחנו נפגשים עם ההורים שלך,באחוזה שלכם,
רק מעדכן.״ אמר לי וקם ממקומו,הולך.
וואו,כל ארוחה עומדת להיות ככה? מקווה שכן.
וגם מקווה שלא.
משכתי בכתפיי והמשכתי לאכול את האוכל שלי,
עברו כמה שעות ומצאתי את עצמי באחוזה של הוריי ביחד עם בעלי,אייזק,והוריו שדיברו עם הוריי.
לא יכולתי שלא להביט לכיוונו של הקאפו,אבא של אייזק,בעלי.
כל כמה דקות.
הוא פשוט היה מפחיד כל-כך,משהו בו צעק פחד וסכנה בגדול.
כל פעם שאני רואה אותו אני נזכרת איך הוא לחץ על מותניי,
הוא יודע.
הוא גרם לי להתעלף בערב החתונה שלי,
הוריי התקדמו לפתע לכיוון שלנו ולחצו את ידו של אייזק,
אני המרתי בראשי בכבוד והם ואימי חייכה עליי ואבי סימן לי עם ראשו,
לפתע אחותי הקטנה רייבן הופיעה בצד,בוחנת את אייזק,
במבט שכמעט קרע אותי לשתיים.
הוא כאילו הבחין בה הביט לכיוונו ואז היא עשתה משהו שלא ידעתי שהיא יכולה לעשות או עם מותר לה לעשות אותו,
היא אמרה לו:״אתה מאוד מכוער,רק שתדע.״
הרימה את אצבע השלישית שלה והוציאה לו לשון,
חייכתי חיוך צדדי ואבי קרץ לי,
הסייד אייס שאייזק דפק לה,הרג אותי.
״תסלחו לי.״ אמרתי להם והתקדמתי בצעדים מהירים לשירותים של ביתי,שאני יודעת איפה הם בעל פה,ובעיניים עצומות.
הפצע פחות כאב כי לקחתי עימי לכל מקום קפסולה לבנה אחת קטנה,
אז מזה אין לי ממה לדאוג,טוב,לפחות לבינתיים.
חזרנו לאחוזה החדשה שלי,לבית החדש שלי,
זה היה יום ארוך מאוד,אבל בסדר.
הוא עבר כרגיל.
נראלי.
עוד יום אני שורדת באחוזה הזאת,זה אומר עוד יום ניצחון.

אני מקווה שכולם בסדר,המצב נורא ואיום,
אל תצאו מהבית,תזהרו! תשמרו על עצמיכם.
מקווה שזה יעבור מהר,עד אז תשתדלו לעזור להוררים שלכם ואל תצאו מהבית,תנעלו את הדלתות.
מקווה שזה יעבור בקרוב💔😔