Absolute/מוחלט

Part 10

-אייזק-

יצאתי מחדרה של אלן אחרי שעה שעתיים של דיבורים,
והתקדמתי לכיוון משרדו של אבי,
פתחתי את הדלת ללא דפיקות,נכנסתי פנימה,מוצא את אבי יושב על הספה מדבר בטלפון שלו בזעם,
לא משהו חדש.
נעמדתי מולו וחיכיתי שיסיים,הוא ניתק את השיחה בזעם והעיף את הטלפון לעברי,התחמקתי,הטלפון נופל על הרצפה ונשבר.
״מה?״ הוא שאל בחוסר רצון,
״מצאתם אותה? היא פה?״ שאלתי אותו בישירות,
״מי?״ שאל אבי בבילבול,נעצתי בו עיניים צרות ואמרתי בקול גבוה,
״אשתי.״
״אה,הבחורה.
כן,אבל אני חייב להגיד,עשו לה טיפול טיפול.״
אמר בחיוך מחליא חושך את שניו הלבנות,בן זונה.
״ומה זאת אומרת בדיוק?״ אמרתי מרגיש זעם ודאגה שאני לא אמור להרגיש,
״כשמצאנו אותה,היא הייתה על סף מוות.״ אמר ללא אכפתיות,
ומישום מה לי כן היה אכפת.
״איפה היא עכשיו?״ שאלתי,רוצה ללכת לראות אותה.
״אתה דואג לזונה הקטנה?״ שאל אותי בחשד ובחיוך מעוצבן,
כיווצתי את ידי לאגרופים,מתאפק לא להכניס לו אחד מהם לפרצוף,
״לא,תענה על השאלה המזוינת,איפה היא עכשיו?״
שאלתי מבעד לשיניים חשוקות,
״תזהר,אייזק.
אני לא הזונות שלך.״ אמר אבי וקם ממקומו מסתכל עליי,
״איפה היא?״ שאלתי שוב מביט באבי בפעם הראשונה בחיי בזעם טהור,מביט בעניו בפעם הראשונה.
״היא בחדר האורחים,״ אמר אבי בכעס והידק את לסתו,
הנהנתי והסתובבתי מתקדם לכיוון הדלת,
נעצרתי במקומי כששמעתי את אבי אומר את שמי,
״אייזק.״ קולו אפל ומסוכן.
הסתובבתי,מביט בפניו בשאלה.
״לא כדי לך לדבר איתה,תאמין לי.״ אמר לי אבי חושך חיוך על פניו,
״ולמה זה?״ זקרתי גבה בסקרנות,
״אתה חושב שאני לא שם לב?
איך אתה מסתכל עליה? איך אתה שואל לשלומה? איך רצית נואשות לחפש אחריה שנחטפה,וכן גם שמעתי אותך צועק את שמה כשהיא נפלה,אייזק.״
אמר וגרם לי להביט בו במבט עצבני,
״אני רואה הכל אייזק,אני שם לב.
האישה הזאת הופכת אותך לרכרוכי,אתה מתרכך לי,
איך תהפוך להיות הקאפו?!״ שאל אבי בכעס והוציא את אקדחו ממכנסיו,
מביט בו,
״אני אהפוך להיות.
ואני לא פאקינג מתרכך.״ אמרתי בכעס ונעצתי את עיניי בעניו,
נכנס איתו לתחרות מבטים,
״תקשיב לי טוב,אייזק,״ אמר אבי וצעד קדימה,האקדח בידיו,
״אתה מתחיל לעצבן אותי,״ אמר והתקדם עוד כמה צעדים לכיווני,מטעין את אקדחו,
״אם אני אגלה שהאישה הזאת גורמת לך להתרכך,אתה יודע מה יקרה לה נכון?״ אמר והרים את אקדח לראשו,
מסמן איתו מוות.
איגרפתי את ידי בעצבנות,רכושניות שלא הכרתי מימי התקבצה בבטני,
״אתה על זמן שאול,בני.
אני צופה בך,תזהר.״ אמר לי אבי מסתובב והולך לכיוון הספה,
יצאתי בסערה מן משרדו והתקדמתי לכיוון חדר האורחים,
לעזאזל!
הטלפון שלי צלצל במכנסי,נעצרתי במקומי והוצאתי אותו,
׳אני רואה לאן אתה הולך,אייזק.׳: מהבן זונה.
נעלתי את לסתי בכוח שיכול לשבור את שיניי,הכנסתי את הטלפון לכיס והתקדמתי לכיוון החדר אורחים,
אני חייב לראות מה איתה,למרות שאני אפגע בה,
אני לא רוצה בכך,אבל אני חייב.
פתחתי את הדלת,הרופאים הזדקפו ביחד עם החיילים,
עמדו בשורות בצד החדר,בזמן שנכנסתי והלכתי לכיוונה,
שחור הדבר היחיד שראיתי בעיניי,כשראיתי אותה,
שוכבת על המיטה הלבנה,כל גופה תחבושות,
שחלק מהן נצבעו שוב בדם,גם ראשה היה חבוש בתחבושת שהסתירה את העין השמאלית שלה,
נעלתי את לסתי חזק והקפצתי את ידי לאגרופים כשנעמדתי מעליה,
סרקתי אותה,מכף רגלה עד ראשה,
הסתובבתי לכיוון הרופאים שישר התיישרו,
״מה המצב שלה?״ קולי נשמע חסר רגש,אך מבפנים אני בסערת רגשות,
״יותר טוב מבעבר,אב-״ נקטע כשזאין נכנס לחדר ונעמד מולי
בכעס,
״מה אתה עושה כאן?״ הוא שאל אותי וסרק את כולי,
אחר כך מביט בקיארה ומבטו מתרכך.
״בודק מה עם אשתי.״ אמרתי בעצבנות,וסימנתי בעיניי לעברו שלא יעשה את הסצנה הזאת כאן,
״פתאום היא אשתך?״ זרק בזילזול והתקדם לכיוונה,
״תצאו מפה,עכשיו!״ צעקתי לכל החיילים והרופאים שיצאו בריצה מן החדר,
והבטתי בזאין שהתיישב ליד מיטתה של קיארה,ותפס בידה,
יכולתי לראות בעיניי שהוא מרגיש אשם,
נעמדתי לידו והבטתי בה,
״אייזק..״ קולו נשבר שהוא לחש את שמי,
הופתעתי משינוי מצב רוחו,אבל לא הראתי זאת,
״זה לא אשמתך.״ אמרתי שוב,הנחתי את ידי על כתפו,
״אבל זה כן..״ מלמל שוב,
נאנחתי בכבדות ונעצתי את מבטי בה,בקיארה.
״מי החוטף שלה?״ שאלתי בכעס,
״האויב המושבע שלך,״ פערתי את עיניי,״וויט לוצ׳אנו.״
המשיך זאין,כיווצתי את עיניי בזעם,
״תשמור עליה,אני אבוא לפה בקרוב.״ אמרתי לזאין והסתובבתי לכיוון הדלת,
״אל תטרח..״ מלמל זאין בשקט,
נעצרתי במקומי לשניה אחת בודדה והמשכתי ללכת לכיוון הדלת,
אני אבוא לכאן,אני לא פאקינג שואל.
-
נעמדתי מול המבנה הנטוש,מוכן למשימת התאבדות שאני נכנס אליה,
הטענתי את הרובה הרחב שלי,ונכנסתי דרך הדלת הראשית,
בעטתי בה ויריתי בשני החיילים שעמדו בכניסה והביטו בי בפחד,
עברתי על פניהם,לא שוכח להבעיר את גופם באש,
המשכתי קדימה בריצה,נצמד לקירות ויורה בכל חייל שאני רואה,
עברתי על כל הקומה הראשונה ויריתי במי שהיה שם ללא היסוס,עליתי במדרגות בדריכות,עולה לקומה השניה,
שלושה חיילים עמדו בכניסת המדרגות מכוונים אקדח לכיוון המדרגות,
התייצבתי ויריתי באחד מהם,הוא נפל על הרצפה בכל חבטה
והשניים האחרים פתחו ביריות לכיוון המדרגות,
חייכתי וגיחכתי נוכח הטיפשות שלהם,הצצתי שוב מהפתח ויריתי בשני,הוא צעק בכאב ונפל על רגליו,
השלישי התחיל לצעוק בקשר שלו לתגבורת,אך אלה היו מילותיו האחרונות.
יריתי בו,ועליתי במדרגות לכיוונם חושף את עצמי בפני האחד שנשאר בחיים,
הוא הביט בי בפחד מעוות,וניסה לכוון את אקדחו לכיווני,
העפתי את האקדח שלו עם רגלי ודרכתי על צווארו,
לוחץ,גורם לו לחרחר מהדם של עצמו.
המשכתי קדימה והבנתי שהקומה השניה ריקה כולה.
עליתי לקומה השלישית והאחרונה,רוב החיילים אמורים להיות שם,ואז גם הסגן שלו.
התקדמתי לכיוון הדלת השחורה והנחתי עליה את הפותח דלתות ידני,הדלת נפתחה והכנסתי לבפנים רימון עשן,
צעקות נשמעו,פתחתי את הדלת עד הסוף בבעיטה,
מתחיל לירות צרורות לכיוון החיילים,נכנסתי לבפנים,
נצמד לקיר,ויורה בכל חייל בן זונה שמעז לנסות לתקוף אותי,
עברו כמה שניות,השקט השתלט על המקום,
הפסקתי להיצמד לקיר והתחלתי ללכת באמצע המסידרון
לכיוון הדלת האחרונה,דורך על הדרך על גופתם של החיילים,
נעמדתי מול הדלת האחרונה והצמדתי את ראשי לדלת,
מאזין,
לפי איך שזה נשמע,יש שם לפחות 5 חיילים,עם הסגן המזוין,
התקדמתי לכיוון דלת אחרת ופתחתי אותה מתקרב לחלון,
ויוצא ממנו,
מתחיל ללכת על הפס הדק שמוביל לכיוון הדלת של החדר של הסגן,
לא הבטתי לכיוון הרצפה רק ישר,חדור מטרה.
הגעתי לחלון,ראיתי את הסגן יושב על הכיסא וחמישה חיילים עומדים מול הדלת עם אקדחים מורמים,
פתחתי את החלון בשקט מופתי וקפצתי על הסגן,תופס בו
ומכוון את אקדחי לראשו,
החיילים הסתובבו,והרימו את אקדחיהם בפחד לכיוונינו,
״תגיד להם שעם הם ינסו רק לירות בי,אני אחורר לך את הגולגולת.״ אמרתי לו באוזן,
הוא רעד בפחד וסימן לחליו להוריד את הנשק,
כיוונתי את אקדחי לכיוונם ויריתי בצרור אחד בכולם,
כולם נפלו על הרצפה אחד אחרי השני ממש כמו זבובים,
שחררתי את הסגן,הוא נפל על הרצפה והתחיל לזחול לכיוון הדלת,
יריתי יריה אחת ליד ראשו,הוא הזדקף והביט בי,
״מה אתה רוצה?״ שאל אותי בפחד וכעס,
חייכתי ונעמדתי מעליו,״אתה אמור לדעת מה אני רוצה.״
אמרתי לו בחיוך פסיכי וירדתי על עקבי מולו,
תפסתי אותו מצווארו,הוא הניד בראשו לשלילה,
״אני..ל.א יודע..״ אמר בקושי,מתחיל להיחנק כשאני סוגר את ידי בכעס על צווארו,
שחררתי בבט אחת והצמדתי את אקדחי לבטנו,
״אתה לא? אבל חשבתי שאתה הסגן.״ אמרתי בחיוך אכזרי,
״אני הסגן!״ אמר בכעס,
״אז אתה בטוח מכיר את אשתי,זאת שחטפתם.״
אמרתי בכעס ולחצתי את קנה האקדח לביטנו גורם לו לפעור את עניו בפחד,
״אה,זאת.
כן..״ אמר ופתח בצחוק לחוץ,יריתי בבטנו מבלי למצמץ,
הוא צרח בכאב,נעמדתי על רגלי ונשענתי על שולחן משרדו,
מוציא סיגריה ומתחיל לעשן,
שאפתי מהסיגריה ברוגע,והוצאתי את העשן מביט בו,תופס את מקום הירי ונושם בכאב,
״אני חייב לדעת מה הצחיק אותך.״ מלמלתי ברוגע אך אכול כעס מבפנים,
הוא לא ידע מה לומר,״מה אתה רוצה? לעזאזל!״
צעק לבסוף,מאבד את עשתונותיו,
״שאלת את זה מקודם,אני לא אוהב לחזור על עצמי פעמיים.״
אמרתי לו וצימצמתי עליו את עיניי,
״אבל אני באמת לא יודע למה לע-״ נעצר והביט בי בפה פעור,
״אתה כאן בגללה?״ שאל בחוסר אמונה,
חייכתי ושאפתי מהסיגריה שוב,הנהנתי בראשי בהסכמה,
וירדתי על עקבי מולו,מוציא בפניו את עשן הסיגריה,
״כן.״ אמרתי בישירות ללא היסוס,הוא פער את עניו,
״אתה נוקם בגללה?״ שאל אותי בחוסר אמונה,
״לא,אני נוקם בשבילה.״ אמרתי וכיביתי את הסיגריה על פניו,
הוא צרח בכאב והרים את ידו,יריתי ביד שלו ונעמדתי,
״אני אשאיר אותך בחיים,רק כדי שתעביר מסר ללוצ׳אנו.״
אמרתי באכזריות,
״מה המסר?..״ הוא שאל בפחד ראשו רכון למטה,
״תגיד לו ככה:עם עוד פעם אחת הוא יניח את ידו על מה ששלי
יהיה לו העסק איתי,״ אמרתי בקול אפל ומפחיד,
רואה אותו מתכווץ בפחד,
התקדמתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה,
״אה,ועוד משהו אחד קטן,תנסה להישאר בחיים כדי להעביר לו את המסר.״ אמרתי ברישעות,מחייך.
וטרקתי את הדלת,מיהרתי לצאת מהבניין בריצה,
וברגע שרגלי דרכה בחניה הנטושה,הקומה ראשונה התפוצצה,
״אני מקווה שהוא ישרוד.״ מלמלתי בחיוך מעוות ונכנסתי לרכב שלי,
-
פתחתי את הדלת בחבטה,נכנס לאחוזה ומתקדם במדרגות לכיוון חדר האורחים,לפתע אלן נעמדה מולי,״מה קרה לך? למה כולך דם?״ היא שאלה בפחד,
״אלן לא עכשיו.״ אמרתי בחוסר עניין ועקפתי אותה הולך בצעדים מהירים לכיוון הדלת שמובילה לחדר אורחים,
פתחתי אותה מופתע לראות את זאין ליד קיארה,
אבל יותר מופתע כשאני רואה את קיארה ערה,יושבת על המיטה ובוכה לצידו של זאין,
היא קלטה אותי ועינייה בערו מכעס,
אל תכעסי עליי,אני לא יכול לראות את המבט הזה על פניך משום מה.
לפתע היא קמה במהירות ונעמדה על הרצפה,נדרכתי כשהיא הסתחררה וכמעט נפלה על הרצפה,
״איפה היית?! למה לא עזרת לי? אני פאקינג אישתך!!
אתה יודע מה עברתי בגללך? איבדתי את העין שלי!
את הבתולים שלי!״ היא צעקה בבכי טהור,
משהו זז בתוכי באותם רגעים,
״איבדתי הכל!ואתה יודע מה? אתה מאבד
אותי עכשיו.״ אמרה לבסוף בבכי,ועצמה את עינייה בחוזקה,
הטלפון שלי צילצל מהודעה וגרם לי להסית את מבטי ממנה,
׳אני צופה בך.׳:בן זונה.
חשקתי את לסתי חזק והכנסתי את הטלפון לכיס,
נשמתי עמוק ונכנסתי להצגה עם תחושה של אשמה וצער,
״את באמת חושבת שזה מעניין אותי עם אני מאבד אותך או לא?
את כלום בשבילי,את שום דבר חוץ מזונה שתביא את הילדים שלי.״ אמרתי בכעס מזויף,המילים של עצמי דקרו אותי,
אז מה הם עושים לה עכשיו?
חתיכה מהלב שלא ידעתי שיש לי נשברה,
היא פערה את פיה בתדהמה,זאין מביט בי מהצד בכעס וכאב,
דמעות חדשות החליפו את הישנות שלה והחלו לרדת במורד לחייה,
היא התקדמה לכיווני בסיחרור הרימה את ידה,
ראשי זז הצידה מהסטירה החזקה שנתנה לי,
מגיע לי יותר מסטירה.
הרמתי את מבטי לכיוון המצלמה שהוצבה על הקיר,
ונעלתי את ידי לאגרופים,
״תנעלו אותה בתא העינויים,ללא מים וללא אוכל,ל שתי ימים.״
אמרתי בכעס מזויף וצעדתי לאחור,החיילים ששמעו את הפקודה
נכנסו ותפסו בידיה,
זאין נעמד מולם,״תתרחקו,שלא תעזו.״ אמר בכעס והחיילים
הסתובבו לכיווני,
״תעשו את זה.״ אמרתי מבין שיניים חשוקות ויצאתי החוצה מגניב עוד מבט אחד לכיוון המצלמה המזוינת ולכיוון קיארה,
הלכתי לכיוון חדרי ונעלתי אותו,
שברתי כל דבר מזוין שהיה בחדר הזה,הכל היה הרוס כאילו פרצו לכאן ולאחר מכן גם טורנדו עבר כאן,
התיישבתי על המיטה באפיסת כוחות ולחשתי שוב ושוב,
״אני מצטער.״

הינה הפרק,מקווה שתהנו ❤️❤️
תודה על הכל.
הפרק הבא כנראה יעלה מחר,אוהבתת❤️❤️🫶🏻❤️