Absolute/מוחלט

Part 6

-קיארה-

התיישבתי על רצפת האמבטיה והנחתי את ראשי בין רגלי,
ידי רעדו בלחץ,
לפתע נשמעו צעקות מעוממות,קמתי בבהלה מהרצפה
והתקדמתי במהירות לכיוון דלת האמבטיה פתחתי אותה והלכתי לכיוון החדר ארונות שלי ושל בעלי,
הפכתי את הדברים אך לבסוף מצאתי את זה,הקופסה שסבן הביא לי,פתחתי אותה במרץ ומצאתי בתוכה סכין חדה במיוחד,
ואקדח שחור,׳להגנה עצמית.׳
היה כתוב בפתק על הרובה והסכין,הוצאתי מהר את הרובה
הנחתי את הקופסה בפזיזות על רצפת חדר הארונות
וקמתי הגשת לכיוון הדלת,נעמדתי ליד הדלת מחכה לכל מי שינסה לפרוץ אותה מכיוון שנעלתי אותה,
הקולות נשמעו קרובים אך עדיין מרוב פאניקה לא הצלחתי לזהות אותם,
לפתע ידית הדלת זזה וקפצתי בבהלה,הנפתי את האקדח באוויר,
וכיונתי אותו לפתח הדלת,זזתי כמה צעדים אחורה,
הדלת נפתחה.
זאין ואייזק נכנסים בה במהירות,ואני כמעט יורה עליהם.
אך ברגע האחרון אני עוצרת בהתנשפות
ומורידה את האקדח מיד,כשהבנתי שאני מכוונת את האקדח לכיוון פניו הנאות של בעלי,והקאפו העתידי.
״אלוהים,אייזק...זכית.״ מלמל זאין ובחן אותי עם האקדח,
״דאמ,עיניים יפות,את נראת סקסית עם האקדח הזה.״
אמר זאין בחיוך,
עניו של זאין ירדו לגופי ואז רק הבנתי שאני עם חלוק אמבטיה,
״אלוהים,זאין!״ צעקתי במבוכה הוא ישר הסתובב
בצחוק,״תרגעי,״ מלמל בצחוק והרים את ידיו כחף מפשע
בעודו הפוך,פניו על הקיר.
רק אז שמתי לב שאייזק צופה בכל זה,
״מאיפה יש לך אקדח?״ שאל אייזק,קולו גורם לצמרמורת לעבור בגופי,
״סבן נתן לי.״ אמרתי והנחתי את האקדח על המיטה,
״הי! מה זה העדיפויות האלה? לאייזק את מרשה להסתכל עלייך עירומה ולי לא?״ אמר זאין,
״זאין,אייזק הוא בעלי.״ אמרתי בצווחה עצבנית,
לא הבנתי מה יצא מפי עד שראיתי את מבטו של אייזק עליי,
מבטו היה עז ואינסטיבי,גורם לבטני להתהפך,
״זאין,אולי תצא מפה לעזאזל?״ אמר אייזק בקול נוקשה,
עצבני.
זאין ברח מן החדר,משאיר אותי ואת בעלי לבד.
״ראית מי היה כאן?״ שאל אייזק,קולו מפחיד ונמוך,
״לא,״ אמרתי,הוא הביט בי לרגע קצר ואחר כך הנהן,
״קולורדו יבדוק את זה.״ אמר,והנהנתי.
״אייזק,״ קראתי בשמו,הוא הביט בי מבטו שורף אותי,
הלכתי מהר לשירותים והבאתי את הפתק,הנחתי אותו בידיו של אייזק שהנהן,הסתובב והלך,
ואז רק הבנתי,שזאת הייתה השיחה הכי ארוכה שלי עם בעלי,
וואו.
-
״מה את עושה?״ שאל זאין כשנכנס למטבח,
״מנסה להכין איזה משהו.״ מלמלתי,מוסחת דעת,
זאין נעמד לצידי והביט בי בזמן שאני ניסיתי להכין עוגיות,
מסיח את דעתי.
אני שונאת שאנשים מסתכלים עליי,במיוחד עם הם אנשים שנראים ככה,וכשאני אומרת ׳ככה׳ אני מתכוונת ל:
חתיכים ברמה לא חוקית.
״אם לא תפסיק להסתכל עליי השוקולד הזה יפגוש את הפרצוף המכוער שלך.״ מלמלתי בשקט,עצבנית.
אבי תמיד לימד אותי לשלוט ברגשותיי,אבל שמתי לב שמאז
שאני הגעתי לכאן,למשפחה הזאת,אני לא מצליחה לעשות את זה.
״תוקפנית.״ מלמל זאין בגילגול עיניים והתיישב על כיסא הבר השחור,עדיין מביט בי.
״אתה יכול להפסיק?״ אמרתי בעצבנות בזמן שהעיסה
של העוגיות בידי,עוגיות שוקולד צ׳יפס.
״להסתכל עלייך? לעולם לא אפסיק. אני אוהב לראות אותך עצבנית,את חמודה ככה.״ אמר בחיוך ממזרי,
התקדמתי לכיוונו תופסת בשערו חזק,״תקשיב לי טוב,חומני.
אתה לא מכיר אותי,ואני ממש אבל ממש לא חמודה,
אלא עם כן אני ההפך המוחלט מחמודה,חמוד.״ אמרתי משחררת
את שערו וחוזרת לעיסוקיי,
״את מאוד סקסית שאת אגרסיבית,את יודעת את זה?״
אמר לי זאין,
״כן,תאמין לי אני יודעת,אבל האם בעלי,שהוא במקרה אחיך יודע שאתה כאן,איתי,לבד,ושאתה מדבר על כמה אני סקסית?״
שאלתי אותו בחיוך מתוק,
הוא צחק,
אני לא יודעת למה,אבל ציפיתי שהוא יגיד:״הוא לא יודע.״
אבל האכזבה שטפה אותי כשהוא אמר:
״הוא יודע,תאמיני לי,הוא יודע.״
אני לא יודעת למה ציפיתי ממנו,לא אכפת לו ממני,
וזה מה שרציתי מההתחלה,אז למה אני מרגישה מאוכזבת?
אולי בגלל שהוא בעלי?
״כמצופה ממנו,״ אמרתי מנסה ככל יכולתי להסתיר את האכזבה ואת העצב בקולי,
״זאין,אתה יודע מה קרה לעוזרת שהייתה איתי אתמול?
היא נעלמה.״ אמרתי לו,למרות שהיו לי כמה אופציות בשבילה,
1 היא הוחלפה בעוזרת אחרת
2 היא נורתה ומתה אתמול
3 היא נורתה אתמול אבל שרדה ונמצאת בבית
אבל ככל הנראה אופציה 2 נשמעת יותר טוב,השאלה היא
למה? ומי זה?
האם באמת אני עומדת לסבול במקום בעלי על משהו שהוא עשה,עדיין עושה מסתבר,ואין לי בכלל מושג מה הוא עושה,
אני באמת יסבול?
לא! אני חזקה,זה לא יקרה לי,אני לא אתן לזה.
ואני מאוד מקווה שהוא גם לא יתן לזה לקרות,אחרי הכל החיים שלי בסכנה אך ורק בגללו,
אולי הוא יודע את זה כבר,ועם הוא כן יודע אבל עדיין עושה את זה למרות שהוא יודע שמישהו קרוב עליו יכול להיפגע,
אני אמרר את חיו,במיוחד עם אני זאת שאפגע.
״היא נורתה אתמול,אייזק אמר שאחד הבחורים שלו יבדוק את העניין.״
אמר זאין בחוסר עניין ברור,גלגלתי את עיניי.
וחזרתי לעיסוקי,
הכנתי צורות של עוגיות וסידרתי את כולם בתבנית השחורה והגדולה,
״זאין?״ יצא מפי,הסקרנות הורגת אותי,
״כן,עיניים יפות?״ אמר וידעתי,פשוט ידעתי שהמזדיין מחייך עכשיו,לקחתי נשימה עמוקה לפני שאני מסתובבת
ובועטת לו בביצים,עם יש לו בכלל.
״הפתק שקיבלתי,ראית אותו?״ מלמלתי,כמובן שאתמול
כשרצתי לחדרי הפתק עדיין היה בידי,והנחתי אותו בשירותים,
ולאחר מכן מסרתי אותו לאייזק מה שבטוח שזאין גם ראה את הפתק.
״כן,אבל אל דאגה,תתעסקי בקניות והכנת עוגיות ואיפור,זה לא אמור לעניין אותך.״ אמר זאין,
״לא אמור לעניין אותי? זאין,מדובר פה בחיים שלי,
מישהו איים עליי!״ התפרצתי,כעס טהור זורם בכל גופי,
״תרגעי,אמרתי שאין לך מה לדאוג כי באמת אין לך,
את סתם פרנואידית.״ אמר זאין,קולו קצת יותר קשוח,
״פרנואידית? אוי אלוהים,גברים.״ מלמלתי בכעס מסתובבת חזרה לעיסוקיי,
זאין התגלה כזין בדיוק כמו בעלי ואביהם.
הכנסתי את המגש לתנור והדלקתי את התנור,
כשהסתובבתי לא ראיתי את זאין,הוא נעלם.
וטוב שכך, חשבתי לעצמי.
התיישבתי על השייש והתעסקתי בטלפון שלי,
-
העוגיות יצאו טעימות למדי,הנחתי את כולן בצינצנת חמודה שמצאתי,נעלתי והחבאתי את הצינצנת במדף,
עליתי לכיוון חדרי,אנחה נפלתה מפי לאחר שהתיישבתי
על המיטה הזוגית הרכה,וכמובן נעלתי את הדלת,
חלון גדול משל את צומת ליבי,התקדמתי לכיוונו והעפתי את הווילונות הצידה,הנוף היה משגע,
אומנם החלון לא היה גבוה כל-כך,ואפשר תוך שניה לברוח מכאן,או להתגנב,על מה לעזאזל אני חושבת?
אבל אני חייבת להודות שזה לא רעיון גרוע בכלל.
אפשר לראות מפה את הגינה של האחוזה,שהיא מרהיבה מאוד,
אפשר לראות את החניה הגדולה,ואת כל השטח של האחוזה,
אבל יותר מזה,אפשר לראות חלק מהרחובות,
אומנם יש לאחוזה הזאת שטח ענקי,ואז שער במרחק,
אבל מהחלון הזה אפשר לראות,
פתחתי את החלון והתיישבת עליו,
״את מתאבדת?!״ שמעתי צעקה נשית,הסתובבתי בבהלה,
״אלן?״ שאלתי מבולבלת ותפסתי במעקה בפחד,
״זכרתי את שמי!״ צעקה בהתלהבות,
אני הייתי אמורה לשכוח?
״למה שלא אזכור?״ שאלתי בבילבול,
״רוב הבחורות שהיו כאן לא זכרו.״ מלמלה במבוכה,
״קיארה תרדי משם! זה מסוכן.״ אמרה בפחד טהור,
״תרגעי,אני בסדר.״ אמרתי והחזרתי את ראשי לנוף,
שמעתי צעדים מתקדמים לכיווני,אלן נעמדה לצידי והביטה גם כן לנוף,
״יפה נכון?״ מלמלתי מבלי לשים לב,
היא חייכה חיוך מתוק ומלמלה בקול מקסים:״כן.״
לפתע משהו שרק ליד אוזני,זזתי אחורה מבלי לשים לב,
ולפני שהבנתי מה קורה,גופי נפל מהמרפסת,צעקתה של אלן היה הדבר היחיד ששמעתי,
תפסתי במעקה בבהלה,כל גופי באוויר,והבנתי שעם ידי מחליקות,אני נופלת.
״אלוהים! קיארה!!״ צעקתה המפוחדת של אלן נשמע כמעט בכל רחבי האחוזה,
דמעות התאספו בעיניי,הסתובבתי ששמעתי עוד שריקות,
זה כדורים.
״אלן! תתכופפי,זה כדורים!״ צעקתי לכיוון אלן,
אך זה היה מאוחר מדי,אלן נורתה בכתף.
הבכי של אלן היה הדבר היחיד ששמעתי,עוד כדורים נורו,
״אייזק!״ צעקתי בבהלה,אין מענה.
אני עומדת ליפול,ואלן חטפה כדור.
״זאין!״ קראתי שוב,אין תגובה.
אני לא רוצה ליפול,ואני גם ממש לא רוצה שאלן תמות.
״אייזק!!״ צעקתי הכי חזק שיכולתי,דלת חדרי נפתחה,
״אלן!!״ קולו המבוהל של אייזק נשמע,
״פאק!״ צעק זאין,צעדים נשמעו,המתקדמים לכיוונינו
״זאין! אייזק! תעזרו לי!״ קולי נשבר,
אני מרגישה את ידי מחליקות,
״זייק, זה כואב!״ הבכי של אלן נשמע,
״שיט!״ צעק זאין כשראה אותי,הוא תפס את ידי,
״זאין,אני מצטערת על מקודם,לא התכוונתי להתעצבן עליך,״
מלמלתי ברעד,דמעות יורדות מעיניי,
״הכל בסדר,קיארה.״ מלמל זאין,נאבק להרים אותי,
עוד אנשים נכנסים לחדר ולוקחים את אלן ביחד איתם,
אייזק מגיע לכיווני,
סובבתי את ראשי מעט לאחור,״זאין!!״ צעקתי
כשעוד כדור התעופף לכיוונינו,ופגע בידי ובידו של זאין,
זאין עזב את ידי וקילל בכאב,
צרחה ברחה מפי,ואז הבנתי שזאין עזב אותי,אני נופלת.
עיניי נהיו מטושטשות מרוב דמעות,הכל הפך לסלואו מושן.
פניו הלבנות כסיד של זאין שהבין מה עשה הציצו מהחלון,
״קיארה!!״ צעקתו של אייזק נשמע,
גופי הסתובב ונחת על הרצפה הקשה,הכל כאב,
צד גופי צרב אותי,הפצע הזה.
לא הצלחתי להוזיז אפילו אצבע אחת,
לפתע בן אדם רעול פנים,כולו שחור,מרים אותי.
גופי צעק בכאב,לא יכולתי להגיב לכלום,ואז האפלה כיסתה את עיניי.

לקח מלא זמן להעלות את הפרק הזה,
מצטערת.
מקווה שהמצב טוב אצל כל אחד ואחד מכם.
אוהבתת❤️❤️🫶🏻🫶🏻