Absolute/מוחלט

Part 7

-אייזק-
מאז החתונה עם ביתו היפיפייה של הקאפו,
כל עסקיי הפכו ליותר מסובכים,אבל לא התלוננתי פעם אחת,
אלא עם כן אני כבר רגיל לכך,
הרבה זמן אני עוסק בחרא שאני לא אמור לעסוק,
אני אולי עומד להיות הקאפו,ו במאפיה עוסקים בדברים מלוכלים,אבל לרמה שאני הגעתי אי אפשר להגיע,
ועכשיו אני משלם את המחיר,
״אלן!!״ צעקתי בבהלה כשראיתי את גופה הקטן של אחותי
על רצפת החדר של אשתי,בוכה את חייה ותופסת את צד הכתף שלה,מלא דם יורד ממנה.
״פאק!״ זאין נכנס לחדר ומגיב בדיוק כמוני,
רצנו עליה באותו הזמן,ירדתי על ברכי בפניה,
תופס את המקום הפצוע שלה,
״זאין! אייזק! תעזרו לי!״ צעקתה של אשתי נשמעה,
עיניי חשכו כשראיתי את ידיה של אשתי על עדן החלון מתאבקות להחזיק מעמד,
זאין רץ לכיוונה וצעק ״שיט!״ הוא תפס בידה של אשתי,קיארה.
״זייק,זה כואב!״ קולה המיוסר של אלן נשמע,
החזרתי את צומת ליבי עליה,עוד אנשים נכנסו לחדר,
פקדתי עליהם לקחת את אלן לרופא,וכולם עדו מה שפקדתי עליהם.
קמתי ממקומי מביט באלן מוצאת מהחדר חצי פצועה,
אלה ההשלכות.
״זאין אני מצטערת על מקודם,לא התכוונתי להתעצבן עליך,״
אמרה קיארה,כאב נשמע בקולה,
התקדמתי לכיוון החלון,
״הכל בסדר,קיארה.״ מלמל זאין ונאבק להרים את קיארה,
היא לא עד כדי כך כבדה.
התכוונתי להושיט את ידי בכדי לעזור אך צעקתה של קיארה הבהילה אותי ואת זאין ״זאין!!״,קול ירית אקדח נשמע באוויר,
ואז זאין תפס את ידו וקילל,
צרחתה של קיארה נשמע,גורמת לי להחסיר פעימה.
פניו של זאין נהפכו לבנות כסיד,כשהביט בקיארה נופלת,
״קיארה!!״ ברחה צעקה מפי,
גופה נחת על הרצפה,ואחרי זה לא שמעתי עוד צרחות.
הצצתי מהחלון כמו שזאין עושה והבטתי בגופה הקטן של אשתי על הרצפה,עם שלולית של דם מסביבה,
לפתע בחור רעול פנים נכנס לטווח,ורץ לכיוונה,
מרים אותה ופותח בריצה לכיוון היציאה,אני וזאין פתחנו בריצה לכיוון היציאה,
רצנו כמו 2 משוגעים עד שהגענו ללמטה,אבל זה היה מאוחר מדי,היא לא הייתה שם,קיארה לא הייתה שם.
אלה ההשלכות.
-
״איך לעזאזל נתתם לזה לקרות?!״ צעקתו הרמה של אבי
גרמה לזאין למצמץ,עמדתי יציב במקומי,
לא העזתי לזוז.
״יש לנו מספיק על הראש! אני לא צריך שאביה יפתח איתי מלחמה!״ צעק בכעס,חובט עם ידו על השולחן העבודה השחור,
״אני אחזיר אותה,״ אמרתי מבלי לשים לב,
צחוקו של אבי נשמע,
״לא...אתה תגרום לאביה להאמין שהיא באחוזה,
בריאה ושלמה,ולא פאקינג פצועה וחטופה!״ צעק אבי,
״ברור.״ אמרתי בחוסר רגשות כמו רובוט,
״יופי,ואתה זאין,תדאג לתחת של אחותך הקטנה,
מביאה רק חרפה למשפחה שלנו!״ צעק אבי,
העין שלי זזה בעצבנות,״ברור,קאפו.״ אמר זאין,
קולו בדיוק כמו שלי,רובוט,חסר רגשות.
בשביל אבי אנחנו רק מכונות,הוא משתמש בנו בכדי להשיג את מבוקשו,
״זאין צא מפה.״ אמר אבי,
זאין נראה חושש אך לבסוף עזב בראש מורם את החדר,
״לא ציפיתי לזה ממך,אייזק,מזאין כן,אבל ממך?
חשבתי שאתה יותר טוב מאחיך ו אחותך, אבל מתברר שלא.״
ירק אבי בזילזול,
״אני אתקן הכל,קאפו.
רק תתן לי יום אחד.״ אמרתי בהחלטיות,
״הו,אתה תתקן הכל,וגם תענש.״ אמר אבי והתקדם לכיוון הארון,ידעתי מה מגיע,ולא עצרתי אותו
למרות שידעתי שזה מגיע לי ושזה יכאב,אבל באיזשהו שלב מצאתי נחמה בכאב,
הוא פתח את הארון והוציא ממנו שוט שחור וארוך,
״ידיים קדימה!״ פקד והצליף בפניי עם השוט,
הפשלתי שרוולים והושטתי את ידי קדימה,
השוט עף באוויר והצליף בידי שוב ושוב,אף דמעה לא עלתה בעיניי,אפשר להגיד שהתרגלתי.
התרגלתי לזה שאני מקבל מכות,אבל עדיין לא התרגלתי שאני מקבל אותם מאבא שלי,דם מדמי.
אבל כנראה שקשר דם לא באמת קושר אותך לבן אדם,
כי אחרת איך היית יכול להרביץ לילדך? שיצא ממך?
אני לא אידיוט,אני יודע שאני נולדתי לעולם הזה רק למטרה
אחת,והיא לשלוט על המאפיה.
להמשיך את מעשה ידיו של אבי.
אפשר לומר שברגע שפקחתי את עיניי ונשמתי את הנשימה הראשונה שלי נכנסתי למאפיה,עם רצוני או ללא רצוני,
אפשר לראות גם שאני הבן של הקאפו האכזרי,
האכזריות שלו זורמת בעורקי,אני מרגיש אותה כל יום בחיי,
וזה למה אני שונא את עצם קיומי,
אני שונא את עצם קיומו וקיומי,כל דבר שמזכיר לאחי ואחותי,
מה עברנו,ואני שונא אותה.
אני שונא אותה יותר מכולם,יותר מהבחור שאני מכנה ׳אבי׳
כי היא נטשה,לא היה לה אכפת מאיתנו בכלל,
זה מה שהיא,היא אנוכית,היא בכלל לא אהבה אותנו.
כשנכנסתי לעסקים המלוכלים בדם של העולם התחתון זה היה בגללה,בגללה אחותי עכשיו סובלת ואשתי נחטפה,
אני ממשיך מה שהיא התחילה,ולמה? כי אני פאקינג אידיוט,
זאת הייתה הבקשה האחרונה שלה,למרות שאני לא יודע למה,
היא ביקשה את זה.
׳תמשיך את העסקים,תעשה אותי אמא גאה.׳
המילים האלה,ממשיכות לעבור בראשי בעוד ׳אבי׳ מצליף בי עם השוט,
לעזאזל,אני לא יודע איך אני עדיין עושה את מה שהיא אומרת לי לעשות,למרות שהיא ממזמן כבר מתה.
אבי הפסיק והכניס את השוט בחזרה לארון מסמן לי בידו שאני יכול ללכת,ומתיישב על ספת העור היוקרתית שלו.
אני מחזיר את השרוולים על ידי,רק שהפעם במקום לראות שרוולים לבנים אני רואה שרוולים אדומים,
יצאתי מהר מן החדר טורק את הדלת והולך לחדר של אשתי,
ששייך גם לי.
אך בכל הימים מאז שהגיע לכאן לא העזתי להיכנס לחדר הזה בכלל,חשבתי שהיא כמו הבחורות האלה שהביאו בפעמים הקודמות,ובכן,טעיתי.
לעזאזל.
הפעם הראשונה שראיתי אותה בחדר שלי,היא הייתה האישה הכי יפה שראיתי בכל ימי חיי,
רציתי לזיין אותה על הקיר בחדר שלי,הזין שלי עמד חזק באותו היום,חזק כל-כך שחשבתי שהוא עומד לנשור לי מהמקום.
ואחרי זה כשראיתי אותה בשמלת כלה,
לעזאזל,בקושי הצלחתי ללכת בגלל בזקפה שהייתה לי,
זאין היחיד ששם לב ואחרי זה צחק עליי בגלל זה,
מסתבר שכל מה שקשור לסקס לזיון או לדברים מיניים זאין שם לב,סוטה בן זונה.
בחופה שעמדתי מולה ונדרתי את נדרי,לא יכולתי שלא לשים לב שהיא עצובה,אבל היה עוד משהו,משהו שהיה לי קשה מאוד להאמין בו,איך שהיא בחנה אותי,
שלא תבינו אותי לא נכון,אני גבר מאוד נאה וסקסי,
ואני יודע מה אני עושה לנשים,אבל היא? היא הייתה נראת כל-כך טהורה,ממש כמו אלן.
פחדתי לגעת ביד שלה מרוב האפלה שעוטפת אותי,
וגם כי האמנתי שהיא כמו הבנות הכלבות המזוינות האלה שהתחתנו איתי רק כדי להזדיין איתי,ובגלל הכסף והתהילה,
שלא לדבר על זה שהן יתנהגו לאלן כמו פאקינג משרתת,
פשוט עזבתי אותן בדרכים כואבות ומשפילות.
פתחתי את הדלת של חדרי בסערה,וטרקתי את הדלת בחוזקה,
התקדמתי לכיוון האמבטיה ששם לראשונה גיליתי שלאשתי יש פצע מזוהם שיכול להוביל למותה,
אני זוכר שלפני שיצאתי ראיתי קופסה,קופסה נגד כאבים,
פתחתי את הארונות של הכיור בפראות ומצאתי קופסה לבנה שכתוב עליה ׳משכחי כאבים׳
פתחתי את הקופסה והוצאתי משם בפראות שלושה קפסולות לבנות,בלעתי אותן ביחד עם קצת מים מהברז,
לא להפסיק את הכאב,להפסיק את המוח.
אני לא יכול עם כל המחשבות האלה שרצות במוחי,
זה לא הזמן ולא המקום.
פאק.
התיישבתי על המיטה בחוסר אונים ונשכבתי אותה באנחת רווחה שהקולות בראשי הפסיקו.
עצמתי את עיניי ושקעתי בשניה עמוקה,
-
פקחתי את עיניי כשהרגשתי שמישהו היה כאן,
הוצאתי רובה מהמכנס שלי וכיוונתי לבן אדם שמולי,
״שיט! אייזק,הבהלת אותי.״ קולו של זאין נשמע,
הבטתי לכיוון החלון,עכשיו ערב,ישנתי עד עכשיו?
הורדתי את הנשק והבטתי בידי שלהפתעתי היו עם תחבושות,
״אני חבשתי.״ אמר זאין,קולו נשמע עצבני ועצוב,
הנהנתי והתיישבתי על המיטה,
זאין מתיישב לידי,״למה לא אמרת כלום,לעזאזל!״
צעק זאין בעצב וכעס,לא עניתי.
״למה לא אמרת שזה ממשיך לקרות? פאקינג תענה לי אייזק!״
זאין הגביר את קולו,אך מבטי היה מקובע על הקיר,
״אייזק! תענה לי לעזאזל.
עם אתה לא תענה אני אלך לשאול אותו בעצמי.״
מלמל זאין,עיניי ישר זזו לכיוון פניו של זאין,הבטתי בו
במבט מצמית ומזהיר,
״לא אמרתי כי יש לי את הסיבות שלי.״ אמרתי וקמתי פושט מעליי את החולצה המוכתמת בדם,
״אילו סיבות בעולם יכולות לגרום לך לא להגיד לי את זה? פאקינג איזה? אייזק?!״ צעק זאין,
״אתה לא תבין.״ אמרתי בשקט,לא מפרט יותר מדי,
אסור לך להתעצבן עליו,הוא לא יבין,אתה צריך להבין אותו.
אמר הקול בראשי,
״אז תגיד לי כדי שאני יכול להבין! לעזאזל!!״ צעק זאין ודפק אגרוף לקיר,״פאק!״ צעק בכאב שגילה שזה היד שבה נורה,
״כדי לך להירגע.״ אמרתי לו בעצבנות,
הוא נאנח והתיישב על המיטה,״אני לא יכול,אייזק.
אני לא יכול להירגע,״ אמר,עצב וכאב נשמעו בקולו,
״למה?״ שאלתי מבולבל,
״למה? כי אחי עדיין חוטף מכות מהבן זונה,ואישתו של אחי
נפלה מפאקינג חלון בגלל שאני עזבתי את ידה!״
צעק בתבוסה,עם לא הייתי מכיר את זאין הייתי חושב שהוא עומד לבכות,הוא אך פעם לא נראה שבור כל-כך,
הוא נראה כמו הזאין הצעיר.
״אתה לא עזבת את היד שלה,אתה פאקינג נורתה,״
יצאתי עליו בכעס,
״היית צריך לראות את הפרצוף שלה בן אדם,זה כאילו בגדתי בה,אני אשם,גבר,ואתה! אתה צריך להרביץ לי עכשיו,
היא פאקינג אישתך!!״ צעק זאין ולחץ עם ידו על ראשו,
כאילו חובה כאבי ראש,
״תרגע,לעזאזל.
תלך לישון זאין.״ אמרתי בעצבנות ונכנסתי לכיוון האמבטיה,
שמעתי את זאין מקלל אחרי שטרקתי את דלת האמבטיה,
׳היא פאקינג אישתך!!׳
׳היית צריך לראות את הפרצוף שלה בן אדם,זה כאילו בגדתי בה.׳
׳בגלל שאני עזבתי לה את ידה!׳
זעם זרם בעורקי,זעם שלא הצלחתי להבין,מבלי לשים לב
יצאתי מן החדר ונתתי אגרוף לפניו של זאין,
הוא חייך חיוך מעוות ואמר:״אתה רואה? סופסוף הבנת
שזאת אשתך?״
״פאקינג סתום! עוף מפה זאין,לך מפה לעזאזל!״
הוצאתי את עצביי,זאין קם ממקומו ויצא מן החדר שלי,
שלי ושל אשתי.

עוד פרק בגלל המצב,מקווה שתהנו מהפרק,
מקווה שהכל יהיה בסדר!❤️
(יהי זכרם ברוך💔 לכל הנפטרים שנרצחו באכזריות על ידי החיות האלה)
אוהבת מלא❤️❤️❤️🫶🏻🫶🏻