פרחי החורף\winter flowers

Part 1( הקדמה)

אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שהתחלתי לפחד מלצאת החוצה, זה היה בגיל 10, הוריי לקחו אותי למסעדה שאני חושבת שהגישה אוכל איטלקי, במהלך הארוחה נהנתי וצחקתי ובאמת שהייתי בהרגשה רגילה ואז פתאום הרגשתי שכול העולם נעצר ובוהה בי, התחלתי להתנשם בכבדות ולבכות, ההורים שלי לא הבינו מה הבעיה איתי, אז גם אני עוד לא הבנתי מה הבעיה.
לאחר הערב הזה לא קרה לי עוד פעם שהרגשתי ככה.

(גיל 14)

היום יום שני, יש גשם כבד, השמש כבר שקעה ממזמן ועכשיו יש אפלוליות בשמיים בין העננים האפורים.
אני מתהלכת עם אוזניות בדרכי הביתה מחברתי הטובה עדן, אני שומעת פתאום רעש חזק מאחורי, אני מסתובבת ומבחינה בגבר שבוהה בי בקצה הרחוב, הוא לפתע מתחיל ללכת לכיווני במהירות שאני לא מספיקה לזוז עוד צעד והוא כבר תופס את ידי.
״שלום ילדה, את לבד פה?״ הבחור הגבוה עם הזקן שואל אותי, ״בואי איתי לא כדאי לך להסתבך איתי״ הוא ממשיך לפנות אלי, לוקח לי כמה שניות להבין את הסיטואציה ולהצליח לפתוח את הפה ולהגיב לו, ״בבבקששה תעזוב אותי אני לא מחפשת צצרות״ אני משיבה לו ברעד, הוא מתחיל לחייך חיוך מטריד, ״לצערך הצרות מחפשות אותך״.
אני מבינה שאם אני לא אעשה משהו ברגע זה יקרה לי משהו,
אני נותנת לו בעיטה לאזור הרגיש שלו כמו שאחי הגדול עומר לימד אותי, ואני מתחילה לרוץ הביתה.
אבל אני שוב מרגישה את ההרגשה הנוראית הזאת, את זה שאני חייבת להתחבא בבית בגלל שכולם בוהים בי.
אני מגיעה לכניסה לבית ושומעת צעקות חזקות בתוכו...