אני מתעוררת שאני מרגישה כאב ראש חזק, אני פוקחת את העיניים ורואה שאני בתוך החדר שלי, כנראה שאיתי החזיר אותי לכאן אחרי הניתוח, רגע הניתוח! אני מסתכלת על הרגליים אין אליהם שום סימן שהתפקוד שלהם נפגע, אני מתחילה לקוות שאולי איתי רק ניסה להפחיד אותי ושהוא לא באמת ניתח את הרגליים שלי אבל אז שאני מנסה
לקום אני לא מצליחה.
אני נוגעת ברגליים שלי ושאני רואה שאני לא מרגישה אותם אני מתחילה לבכות ולהיכנס לחרדה, אני מנסה לקום ולהיעזר בשולחן עבודה שליד המיטה אבל אני נופלת על הרצפה.
אני שומעת את איתי רץ למעלה ופותח את הדלת.
״את בסדר? מה קרה?״ הוא מסתכל עליי לחוץ לפני שהוא מרים אותי חזרה אל המיטה. ״מה ע..עשית לי! למה אנ..י לא יכולה להרגי..ש את הרגליים?״ אני שואלת בצעקה ובהיסטריה.
הוא מתחיל להרצין שוב ולהסתכל עליי במבט כועס, ״את ניסית לברוח! לברוח ממני. אני בסכך הכל עשיתי מה שצריך כדי לוודא שלא תוכלי לברוח יותר, אבל אל תדאגי את לא היחידה שנענשה אתמול״ איתי אומר בגיחוך. אני מתחילה להיבהל, האם הוא עשה משהו לעומר או לבן? או שאולי לנוגה?!.
״בואי נלך למטה ואני אראה לך אל מה אני מדבר״ הוא אומר בזמן שהוא מרים אותי בתנוחת כלה ויורד למטה במדרגות.
הוא מוריד אותי על הספה שבסלון ויורד לתוך המרתף, אני שומעת אותו מפיל מתכות ודברים כבדים ומתחילה להילחץ, אני שומעת אותו גורר משהוא כבד ועולה במדרגות, הוא
סוחב אדם שמלא בחתכים ובכתמי דם, אני יודעת מי זה! אני חושבת לעצמי, זה השוטר שהגיע אתמול לפגוש את איתי, אני מרימה את הראש ורואה את איתי מסתכל עליי בחודרניות,״ הוא היה צריך להיענש בגלל שהוא העז לדבר איתך, והוא זכה לשמוע מילות תחינה מפיך הקסום, מי יודע מה הוא היה מפנטז בלילה אחרי הפגישה שלו איתך! הייתי חייב להרוג אותו! ואני אעשה את זה לכול אחד שיפריע לנו או שידבר איתך ברור?״ הוא שאל אותי, אני ללא מילים מהנהנת מפחד, הוא פשוט משוגע! הוא יהרוג אותי! אני חייבת לברוח מכאן.
הוא פסיכופת! הוא בסוף יהרוג אותי, למרות שכנראה אכפת לו ממך אם הוא עושה את כל זה מוחי אומר לי, לא זה לא אכפתיות זה שנאה הוא הרס את החיים שלי! בגללו אני נכה וכלואה בבית הזה איתו, בטח עומר ובן והחברים בבית הספר דואגים, אני מקווה שהם יצליחו למצוא אותי.
עכשיו ערב, אני מחליפה בגדים לפיג׳מה ונכנסת למיטה, אני עוד נזכרת בפרצופו של השוטר גודווין חסר ההכרה ומתמלאת בבחילה קשה, אני מכסה את עצמי ומנסה לפחות לזכות בשינה מהירה אחרי היום הזה אבל אני שומעת את הדלת נפתחת ורואה את איתי מולי, הוא לובש רק תחתוני בוקסר שחורים ללא חולצה, אני יכולה לראות את השרירים שלו מהאימוני לחימה שהוא סיפר לי שהוא עושה כל יום, אבל למה הוא פה?.
״א..איתי מה אתה ע..ושה פה?״ אני שואלת בבהלה,״מהיום אנחנו ישנים ביחד״ הוא משיב,״ אני לא יכול אפילו לעזוב אותך בלילה! אני צריך אותך איתי בכול רגע, ביום או בלילה״ הוא עונה ונכנס למיטה, אני מנסה להתרחק לצד שרחוק ממנו ולשכב על הצד שראשי מופנה ממנו אבל הוא תופס אותי באחיזה חזקה.״שלא תחשבי על זה את שומעת אותי? אם את תנסי להתרחק ממני שוב את תקבלי עונש, את שלי, זה מובן מעליו שאני אשכב ואחבק אותך בלילה״ הוא עונה ושוכב צמוד אליי שהידיים שלו עוטפות את הגב שלי ומלטפות את שערי.
״לילה טוב אהובתי, חלומות פז״ הוא אומר לפני שהוא עוצם את העיניים שלו, כאילו שאני אצליח לישון עכשיו שהוא פה.
איזה יום נורא! אני חושבת לעצמי, אני במשך שעות חושבת על החיים שהיו לי לפני שאיתי חטף אותי ולאט מתחילה לצנוח לשינה.
YOU ARE READING
פרחי החורף\winter flowers
Misterio / Suspenso״בבקשה תתן לי ללכת״ אמרתי לו בקול רועד ״אפילו אל תחשבי על זה ליהי״ הוא עונה בקולו הקר ״למה שאני אתן למה ששלי ללכת ממני אה? את יודעת שאת לעולם לא תשתחררי ממני ואת יודעת מה ההשלכות על אפילו להגיד את הדברים האלה נכון?״ הוא שאל וחיכה שאני יהנהן לפני שהו...
