נקודת מבט נוגה
אני מתעוררת מהצלצול של השעון המעורר, אני פותחת את הווילון ומביטה בשמש בוהקת שמסמנת על עוד יום חדש, עוד יום שבו אני זוכה להינות עם ליהי, ליהי חברתי הטובה ביותר כבר מגיל שבע היא ההפך ממני, בזמן שאני פתוחה וחברותית היא יותר שקטה וסגורה, בזמן שאני בת יחידה יש לה שני אחים גדולים, אני נכשלת בלימודים והיא פשוט גאונה.
אני מאוד מגוננת על ליהי, אני מפחדת לראות אותה נפגעת, מאז מה שקרה באותו הלילה שבו הטרידו אותה היא יותר מפוחדת מתמיד, במיוחד שהבנים שברחוב שלנו לפעמים צועקים לנו.
אני מסיימת להתרחץ לובשת בגדים ויורדת למטה לארוחת בוקר, ״בוקר טוב נוגה״ אימי קוראת לי בזמן שאני יורדת במדרגות, ״בוקר טוב אמא, אבא כבר יצא לעבודה״ אני שואלת.
״כן הוא יצא אם את צריכה אני אקח אותך לבית הספר״ אמא גם מגוננת ומפנקת תמיד מציעה להסיע אותי, ״לא תודה אמא, אני נפגשת עם ליהי בחוץ עוד מעט״ אני משיבה לה.
״טוב״ אמא אומרת, ״את יודעת נוגה, את צריכה להזמין את ליהי יותר אלינו אני מאוד אוהבת אותה, אני כל כך שמחה שיש לך אותה״ היא צודקת אני כל כך שמחה שיש לי את ליהי, אני יודעת שכשהיא איתי אני יכולה להיות רגועה וכמו שאני, היא החצי השני שלי ואני אדאג שהיא תמיד תהיה בטוחה.
רגע? למה שהיא תצטרך שאני אשמור עליה בכלל? אני חושבת לעצמי ואז שומעת רעש.
ביפ!ביפ!ביפ!, אני פותחת עיניים, פאק! זה היה חלום אני מסתכלת על החדר שלי שנראה מבולגן ומלא בניירות ופוסטרים.
אני נזכרת במציאות האמיתית, ליהי נעלמה לפני חמישה ימים, אני לא יודעת איפה היא, גם המשטרה לא מוצאת אותה.
אני זוכרת עדיין שחיפשתי אותה ברביעי בבית הספר אחרי שהלכנו ביחד בבוקר ואז לא מצאתי אותה, בהתחלה חשבתי שאולי ליהי התקדמה בלעדי והלכה לכיתה אבל זה מאוד לא מתאים לה, חיפשתי בכול בית הספר ולא מצאתי אותה, כבר אחרי שעתיים התקשרתי לאחים שלה עומר ובן שיתקשרו למשטרה ולהתחיל לשאול את השכנים אם הם ראו אותה, ידעתי שהיא לא תברח או תיעלם בלי להגיד לי, מאז אני מבלה כל יום עם עומר ובן בתחנת המשטרה אבל הם אומרים שהם לא מוצאים אותה, הם הראו לנו סרטון שהם מצאו ממצלמות האבטחה של בית הספר שרואים שם אדם בסוודר שחור תופס אותה ושם לה משהו בפה שהרדים אותה, ואז הוא סחב אותה עד שנכנס לטנדר ונסע.
השוטרים אומרים שהוא החליף מכוניות ושהם מצאו את הטנדר שלו, עומר ובן ואני ישנים ביחד בסלון בבית של ליהי ומדברים על דרכים חדשות לחפש אותה אבל לאט לאט אנחנו מבינים שמי שזה לא יהיה שחטף אותה, הוא תכנן את זה הרבה זמן.
אני ממש מקווה שאת בסדר ליהי, אני לא אתייאש.
אני מחכה שתחזרי אליי.
YOU ARE READING
פרחי החורף\winter flowers
Gizem / Gerilim״בבקשה תתן לי ללכת״ אמרתי לו בקול רועד ״אפילו אל תחשבי על זה ליהי״ הוא עונה בקולו הקר ״למה שאני אתן למה ששלי ללכת ממני אה? את יודעת שאת לעולם לא תשתחררי ממני ואת יודעת מה ההשלכות על אפילו להגיד את הדברים האלה נכון?״ הוא שאל וחיכה שאני יהנהן לפני שהו...
