פרחי החורף\winter flowers

Part 3

עומר ובן שאלו אותי בשבועות האחרונים אם אני רוצה ללכת לפסיכולוג שיעזור לי, אבל אני פוחדת שפסיכולוג לא באמת יבין מה עובר אלי ואז אני סתם אחשוף עליי מידע, בגלל החרדה אני פשוט לא אפסיק לתהות לעצמי האם הוא יספר למישהו למרות שאולי אני אוכל לסמוך עליו, אבל זה לא משנה, אני מרגישה שכול אחד יכול לספר את הסודות שלי ואני לא אהיה מודעת לכך, זה חלק מהחרדה שלי.
אני משתדלת לבוא עם עומר ובן לפעמים לסופר או לצאת לטיול ברחוב אבל אפילו זה מוציא ממני את כול האנרגיה שיש לי אחרי חודשיים שלא יצאתי בכלל מהבית, גם יצא לי לפגוש את נוגה בבית שלי ולדבר איתה אבל אפילו לה לא סיפרתי מה עובר אלי, לאף אחד לא סיפרתי.
״ליהי בואי נלך לסופר״ בן מבקש, ״חסרים לנו כמה דברים״,
״סבבה״ אני באמת מרגישה טוב עם לצאת לסופר במיוחד בלילה שאין הרבה אנשים עכשיו.
קמח,ביצים, אבקת אפייה, ממתקים, למה בן קונה את הדברים האלה?, אני נזכרת שעוד שבועיים היום הולדת הלועזי שלי, לא שמתי לב בגלל שכול כך הרבה זמן לא חשבתי על הימים עצמם, אני רק חושבת על לסיים את השנה ולהיות עוד פעם בחופש, ניסיתי כמה פעמים לבקש מעומר ובן שייתנו לי להישאר בבית אבל הם לא מבינים למה אז הם לא מסכימים לי.
״ליהי!״ בן קורא לי,״ תלכי לקופה אני יוצא לשיחה״, אני מתקדמת לקופה ואחרי שאני משלמת אני רואה ילדה קטנה, בטח בכיתה א או ב, בוכה בצד לבד, אני הולכת אליה, ״שלום, את צריכה עזרה? את פה לבד?״ היא מהנהנת שלא ולא אומרת דבר, היא כנראה לא רוצה לדבר וזה בסדר מבחינתי, ״בואי״ אני לוקחת את ידה ומובילה אותה לקופה, היא לפתע רצה אל בחור גבוה ומחבקת אותו, לבחור יש עיניים כחולות בהירות, הוא גבוה כנראה כמעט 2 מטר,(ליהי היא 1.58 מטר) הבחור מחייך אליה ואז מסתכל עליי, ״תודה רבה שמצאת אותה״ אני מהנהנת בתגובה ולא מרגישה בנוח שמישהו פונה אליי ואני לוקחת את הדברים שקניתי ובורחת החוצה מודעת לכך שכנראה הבחור והילדה הקטנה מסתכלים עליי ולא מבינים מה אני עושה.
אני מגיעה לבן שעדיין מדבר בטלפון ואנחנו מתקדמים לבית, עכשיו אני נזכרת למה אני לא יוצאת החוצה, בגלל התחושה הנוראית הזאת של הבהייה והלחץ שקוראת שאני מחוץ לבית.
יוצא לי לחשוב על הבחור שראיתי כשאני שוכבת במיטה על כך שחבל שאני לא אראה אותו יותר, על זה שכיום קשה לי לדבר עם אנשים במיוחד גברים, ואני נרדמת סוף סוף לקראת יום חדש של ריק.