פרחי החורף\winter flowers

Part 16

נקודת מבט ליהי:

עבר שעות מאז השיחה שלי בבוקר עם איתי. אני מתארגנת לקראת הערב, איתי הביא לי שמלה שחורה ונעלי עקב ללבוש לערב, אני מאוד לחוצה לקראת ההפתעה שלו, אין לי מושג מה היא אבל יש לי תחושה לא טובה בקשר לזה.

אני יורדת למטה ואני רואה את איתי מחכה לי למטה במדרגה האחרונה,״את נראית יפיפייה הערב יקירה״ הוא אומר לי ומנשק את היד שלי, אני מסמיקה מעט מהנהנת ומנסה לא להירתע מהמגע איתו. אנחנו נוסעים ברכב שלו עד למסעדה שנראית מאוד מפוארת, כשאנחנו נכנסים אני רואה את כל העובדים של המסעדה עומדים בכניסה ומחכים לנו, הם מלווים אותנו לשולחן ונותנים לנו תפריטים. איתי בוחר לנו מנות ומסלק את המלצרים מהשולחן שלנו, הוא ממשיך להסתכל עליי באינטנסיביות ובמבט של מישהו משוגע לגמרי.
״ אז ליהי, אני יודע שהיה לך קשה מאוד מאז שהגעת לבית שלנו ואת מתגעגעת מאוד לחברים ולמשפחה שלך אז יש לי רעיו מצוין שינחם אותך. אני החלטתי לקנות לך שפחה!״ הוא עונה בהתלהבות, ״מה?״ אני לא מבינה למה הוא מתכוון.

הוא ממשיך לחייך.״אני קונה לך שפחה, מישהי שתמיד תהיה איתך שתצטרכי משהו ותבלי איתה היא גם תהיה מאוד צייתנית ולא תעז לסרב״ הוא משיב.״לא לא בבקשה לא! איתי אל תעשה את זה! אל תגרום לעוד מישהי לסבול כמוני אל תחטוף עוד מישהי בבקשה״ אני עונה לו עם דמעות בעיניים, אסור לזה לקרות, הוא מפסיק לחייך ותופס לי את הסנטר ומכריח אותי להסתכל עליי.

״קודם כל אני מציע לך להיזהר אם מה שאת אומרת על חטיפה שקשורה אלייך כי את טועה, דבר שני היא כבר עכשיו במקום הרבה יותר גרוע ממה שיהיה לה אצלנו ודבר שלישי כבר קניתי אותה והיא מגיעה ברגעים אלה לחדר שלך אז אני לא רוצה לשמוע עוד מילה של התנגדות ברור?״ הוא שואל
אני חסרת מילים אני רק מהנהנת שכן ומנסה לא לחשוב על זה יותר, אבל מעניין למה הוא התכוון מה זה אומר שהיא לא מסוכנת ושההיא צייתנית?.

אחרי הארוחה אנחנו חזרנו לבית שלו והוא אמר לי ללכת לחדר לפגוש את השפחה שלי(במילים שלו לא שלי) אני נכנסת לחדר ורואה נערה עומדת ליד החלון ומסתכלת החוצה, בשנייה שהיא רואה אותי היא נראית מפוחדת וממש רצה לקראתי ומשתחווה.
״ש..שלום מיס אני מצטערת שלא הבחנתי בך בשנייה שנכנסת בבקשה תסלחי לי״ היא נראית ממש מפוחדת, אני רואה שיש עליה סימנים אדומים כחולים של מכות,״הכול בסדר איך קוראים לך?״ אני שואלת אותה,״אנה מיס בבקשה תתני לי לעזור לך להתארגן לשינה״ היא מבקשת ממני.

״לא זה בסדר אני יכולה לבד״ אני משיבה ומחילה ללכת לקראת השירותים אבל לפתע היא תופסת לי את היד.״ בבקשה מיס זה העבודה שלי אחרת אני לא אוכל למלא את התפקיד שלי ויחזירו אותי חזרה מאיפה שבאתי בבקשה תתני לי לעזור לך״ אני רואה את התחינה בעיניים שלה, אני נאנחת ומשיבה ״טוב תעזרי לי להתארגן לשינה״ היא במהירות עוזרת לי ומובילה אותי לשירותים, כשאני מסיימת להתארגן אני רואה אותה מתיישבת בכיסא שליד הדלת ומביטה בי.

״את לא הולכת לחדר שלך?״ אני שואלת אותה מופתעת, ״ לא מיס אין לי חדר אני אמורה להיות איתך בכל רגע נתון בבקשה אל תשימי לב אליי ותלכי לישון״ אני מופתעת מזה אבל מבינה שהיא כנראה לא מצפה לאיזשהו יחס של בני אדם, אני מרחמת עליה היא נראית לא יותר מבת 20 חבל שהיא כלואה פה. בעצם אפשר להגיד אותו הדבר עליי.
אני נרדמת לבסוף ושוקעת בחלומות וגם בסיוטים.