הדרך שלי אלייך

פרק 7

כשפתחתי את עיניי, הייתי מכוסה בחלוק שכוב על הריצפה. "אני חושב שאמרתי לך לא להתעלף לי" אמר יונגי והסתכל עלי במבט מודאג. "אתה בסדר ג'ימיני?" שמעתי את קולו של ג'ין היונג. "מה קרה?" שאלתי. הדבר האחרון שאני זוכר זה שיונגי היה קרוב אלי והיינו בבריכה המחוממת. "כנראה האדים לא עשו לך טוב וגם היית מיובש. התעלפת. מזל שיונגי עמד לידך. אם לא היית נופל לתוך המים" נאמג'ון ענה בזמן שג'ין הניח מחדש מגבת קרה על מצחי. "תודה יונגי היונג" אמרתי נבוך והסתכלתי עליו. נשכתי את שפתי התחתונה והוא לא פיספס זאת, עיניו ישר צנחו על לכיוון שפתיי. יונגי לחץ עם לשונו על פנים הלחי שלו. " אתה הולך לנוח בזמן הקרוב ולשתות המון מים. רק חסר לי שנצטרך לפנות אותך לבית חולים" ג'ין היונג אמר. צחקקתי "אני בסדר היונג, נראה לי שפשוט אתרחק מהבריכה המחוממת כרגע" ניסיתי להתרומם אבל גופי היה חלש ומעדתי. יונגי הספיק לתפוס אותי בזמן "תשכב ותנוח. אתה סתם תגרום לכולם לדאוג" הוא אמר בנוקשות. קצת נפגעתי. הרגשתי שאני רק מטרד עבור כולם. כך זה תמיד היה "סליחה" השפלתי את פניי. הרגשתי רע עם עצמי. אני תמיד גורם לכולם לסבול. אני כלכך חלש.

אני נשארתי בחדר בזמן שהאחרים הלכו להסתובב, הם ניסו לקבוע מי ישאר איתי. כאילו אני ילד שצריך בייביסיטר. אמרתי להם שאני בסדר לבד, אני לא אכנס לבריכה ואשאר לשכב ולשתות מים, גרמתי להם להבטיל להביא לי דברים טעימים. שיחקתי בפלאפון והסתכלתי על סרטונים מצחיקים, מנסה להעביר את הזמן. היה לי משעמם. כשכולם חזרו הם הביאו לי המון אוכל ומזכרות מהטיול, טאה וקוקי התיישבו לידי וסיפרו לי דברים מצחיקים שקרו והראו לי תמונות שהם צילמו. הרגשתי צביטה קטנה על כך שפיספסתי את כל היום הזה. "אתה מרגיש יותר טוב?" שאל ג'ין והצטרף לשיחה. "כן" עניתי בחיוך קטן. "קח ג'ימי הבאתי לך מתנה קטנה" קרא הוסוק והושיט לי קמע מזל יפני. "אוי זה כזה חמוד. תודה שחשבת עלי היונג" אמרתי בהתרגשות. "זה קמע אהבה" הוא אמר והרים את גבותיו "אם יש לך את זה אתה תמצא את אהבת חייך. זה מה שאמרו שם בכל אופן" אמר ומשך בכתפיו בנונשלנטיות. עיניי צדו את יונגי שהתעסק בפלאפון בפינה של החדר.

אחרי שאכלתי ודיברנו קצת כולם נרדמו די מהר. כשהגיע הבוקר התחלנו את יומנו האחרון באזור. קצת התבאסתי שלא חוויתי אותו כמו כולם. אבל היום הרגשתי יותר טוב. ניצלנו את היום לטיול רגלי במסלול קליל בהרים שסבבו את המקום. אכלנו במסעדה נחמדה וחזרנו לחדר אחר הצהריים. כל אחד התעסק בענייניו, חלק הלכו לסאונה, חלק למסאג' ובסוף היום נפגשנו שוב כולם בבריכה המחוממת החיצונית של החדר. "אתה בטוח שאתה בסדר?" שאל טאה "אתה לא תתעלף שוב?" הוא הביט בי במבט מודאג. "כן כן אני מרגיש יותר טוב. אם תהיה לי סחרחורת אצא טוב?" ניסיתי להרגיע אותו. את כולם.

ישבנו כולנו בתוך הבריכה המחוממת. נהנים מהמים החמים ומהרוגע. בצד אחד שלי טאה וקוקי צמודים אחד לשני. ממולי יונגי והוסוק ובצד השני שלי ג'ין ונאמג'ון. "אולי כדי להעביר קצת את הזמן נשחק משחק?" שאל הוסוק. "איזה משחק?" שאל נאמג'ון. "הבאתי מלך" השיב. "כן! קרא טאה בהתרגשות" זה יהיה מגניב. "למי אני אגרום להתנשק עם קוקי" הוא אמר בשובבות "ככה אתה שולח אותי לאחרים?" קוקי שיחק אותה נעלב. "אני לא רוצה שנעשה משימות כאלו" אמר ג'ין "אל תחצו את הקו" הוא הזהיר. "נו באמת היונג..." טאה נאנח "אז מה נעשה מספר אחד ושלוש תקפצו על רגל אחת? זה מעפן. בוא נוסיף קצת עניין" הוא ניסה לאתגר את ג'ין. "אני לא מתכוון לנשק אף אחד שהוא לא ג'וני" ג'ין אמר ותפס לנאמג'ון את הסנטר. "מעפן" טאה נאנח ואני ציחקקתי. הוסוק חזר עם המקלות עירבב וכל אחד שלף מקל. "אסא אני המלך!" קרא נאמג'ון "אני אומר שמספר חמש ומספר שתיים יעשו קרב תרנגולים. המפסיד שותה 2 שוטים של סוג'ו" הוא ציחקק. "אני מספר שתיים" אמר קוקי. "אני חמש" ציחקק הוסוק. "קדימה היונג תתכונן להפסיד" קוקי התגרה בהוסוק בזמן שנעמד על רגל אחת והחזיק את האוזניים לשמור על שיווי משקל. "מה אתה אומר. נהפכת להיות אמיץ אני רואה" הוסוק לא פחד להשיב מלחמה. השתיים קפצו והסתובבו וכולנו צחקנו למראה הדבילי של השתיים. בסוף שתיהם נפלו ביחד לתוך המים. נאמג'ון מזג להם כוסיות של סוג'ו.