"רגע רגע תחזור על זה" טאה התחיל להגיד מתאפק לא לצחוק "אתה נהנת לך עם עצמך ופתאום יונגי נכנס וראה אותך?" הוא פרץ בצחוק מתגלגל, מחזיק את ראשו. "זה לא מצחיק" אמרתי מבויש "כולי הייתי אדום ועירום. הייתי ערום! ויונגי ראה אותי" קברתי את פני בכרית. אותה הסצנה חוזרת בראשי שוב ושוב.
יונגי נכנס לחדרי בדיוק רגע אחרי שגמרתי. ידיי מלאה בנוזל דביק. הוא עמד שם, בוחן את כולי. ליבי צנח, הרגשתי את כל גופי מתחמם. עיניו המחייכות כשדיבר אלי נצרבו בי. "צריך עזרה?" הוא שאל בזחיחות. פערתי את עיניי בהפתעה "היונג! תצא" היה הדבר היחיד שיכלתי להגיד ומיהרתי לכסות את גופי. יונגי צחק אבל לא יצא ורק הפנה את גבו אלי. "למה נכנסת לחדר שלי? ועוד בלי לדפוק" אמרתי בכעס בזמן שהתלבשתי. "שמעתי אותך קורא לי" הוא אמר והרים את כתפיו כבדרך אגב. "לא..." אמרתי בהיסוס מריץ במחשבותי את אותם הרגעים בזמן שאוננתי, כל מה שחשבתי עליו היה קשור אליו. "מוזר... הייתי בטוח ששמעתי" אמר וידעתי שהוא מחייך. "אני לבוש אתה יכול להסתובב או יותר טוב לצאת מכאן" אמרתי נבוך וכועס.
"הכל בסדר ג'ימיני, לא צריך להתרגש" הוא אמר בטון רגוע, מסתכל עלי במבט ממוקד "בסך הכל עינגת את עצמך, וחשבת עלי, קרה להמון" הוא התגרה בי. "היונג! לא חשבתי עלייך!!" צעקתי וחרקתי את שיניי. ממש רוצה לקבור את עצמי. "זה בסדר. לא קרה כלום ואתה לא צריך להיות נבוך". אבל כן הרגשתי נבוך וגם הרגשתי רע. כאילו נתפסתי כשעשיתי משהו לא בסדר. זה הרגיש לי נורא שחשבתי על יונגי בזמן שאוננתי. כאילו זה מעשה אסור. "לא חשבתי עלייך!" צעקתי עליו שוב. חיוך קטן צץ על על שפתיו "אם אתה אומר" אמר. אני ממש רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולבכות "היונג אתה יכול לצאת בבקשה. אין לי מצב רוח עכשיו ואני מובך וממש לא מסוגל לראות אותך" ביקשתי מחזיק את הדמעות. יונגי עמד בשקט והסתכל עלי במבט לא מוסבר. ראיתי אותו לוחץ את לשונו על פנים הלחי, כמו שהוא עושה תמיד שהוא עצבני. הוא הינהן בהסכמה ויצא מחדרי בשקט. לא ביזבזתי זמן ושלחתי לטאה שיבוא מהר.
"אני לא מאמין שזה קרה" טאה המשיך לצחוק. "אתה לא עוזר לי פה" קראתי כועס וצנחתי בחוזקה לתוך הכרית בחזרה "תגיד לי מה לעשות עכשיו" דפקתי בידי ורגלי על המזרון, מרגיש מתוסכל. התרוממתי במהרה מסתכל על טאה "איך אני אמור להסתכל על יונגי היונג עכשיו. זה הכל בגלל הסיפור המחורבן הזה. אני מפסיק לקרוא אותו. רק בלאגן נכנס לחיי מאז שהתחלתי לקרוא אותו. לפני זה הנוכחות של יונגי לא השפיעה עליי. אבל עכשיו בכל פעם שאני רואה אותו הלב שלי דופק בחוזקה. בנוסף קרה את זה. היית צריך לראות איך הוא הסתכל עלי. ועוד יותר גרוע זה שבאמת קראתי בשם שלו והוא שמע! הוא שמע!" גנחתי בתסכול וחיבקתי את ברכיי. טאה ישב מחויך, היה ניכר שהוא נהנה מהתסכול שלי "קודם כל, אמרתי את זה בעבר ואגיד שוב. לא נראה לי שמפריע ליונגי סיטואציה הזו, במיוחד כשזה קשור אליך, דווקא להפך. שתיים, זה בסך הכל סיפור" הוא אמר. "תפסיק להגיד את זה. ליונגי היונג אין שום דבר אלי. אני חושב שהייתי יודע אם כן אז תפסיק להגיד שטויות שמבלבלות אותי" טאה גלגל עיניים כתשובה. "וזה לא רק סיפור. זה פאקינג סיפור שמתגשם. אחרת איך אתה מסביר את זה שכל מה שקורה בו מתגשם בדרך כלשהי" הוספתי. אני באמת היחיד שרואה את זה? אני מגזים? אבל באמת כל מה שנכתב שם קרה.
"אז מעולה. זה אומר שהולך להיות לך כיף ממחר" הוא אמר. "בסוף שבוע? למה?" הסתכלתי עליו לא מבין. "כנראה ששכחת" טאה ציחקק "אבל בסוף השבוע לקוקי יש תחרות אז אנחנו נוסעים מחוץ לעיר. ולמחלקת עסקים יש כנסים אז גם ג'ין היונג והובי היונג לא יהיו, כי הם ישנים במלון. נאמג'ון היונג אמר שהוא מצטרף לג'ין. אז זה אומר..." טאה נשך את שפתו מחייך חיוך מטופש. "אני ויונגי נשארים פה לבד?" פערתי את עיני "פאק פאק פאק. תישאר איתי!" התחננתי. "קודם כל, בתור החבר הכי טוב שלך אני לא אשאר כי אני דווקא ממש אשמח אם יקרה משהו בינך לבין יונגי. אתה חייב להוציא את זה מהמערכת כבר ויונגי הוא אחלה בחירה לפעם הראשונה. ושתיים לא יכול הבטחתי לקוקי שלי" הוא אמר. "אתה פשוט זבל" אמרתי בהלם מדבריו "תפסיק לדבר שטויות אני לא צריך כלום". ניסיתי לחשוב מה לעשות. בתכלס אני לא רוצה לחזור הביתה. אבל להישאר איתו פה לבד, אני לא אשרוד את זה. "תפסיק להילחץ, יונגי עובד על איזה משהו הוא כנראה ינצל את רוב הזמן להיות בסטודיו כל הסוף שבוע. פשוט תנוח" טאה ניסה להרגיע אותי "אבל אני חושב שאתה צריך לחשוב על זה טוב טוב. אתה באמת חושב שכל הבלבול הזה שיש לך בראש זה בגלל הסיפור?" הוא שאל והסתכל עלי. "מה הכוונה?" לא הבנתי מה הוא רומז. "הרגשות שלך ליונגי לא אמיתיים? משום מה תמיד חשבתי שיש שם משהו. אתם כלכך נינוחים אחד עם השני. הוא לא ככה עם אף אחד" טאה הסביר "על מה אתה מדבר?. אני נראה לך נינוח כרגע?" צחקתי.
"אני כלכך לחוץ מהמחשבה שאם נישאר לבד יקרה משהו. למרות שאני יודע שזה בכלל לא הגיוני" אמרתי. "אתה עכשיו הכנסת את עצמך לסרטים בגלל הסיפור הטיפשי הזה. אבל לפני זה. הקשר שלך ושלו תמיד היה שונה מהקשר שלו עם אחרים. זה היה נראה כאילו הוא ממש מוקיר אותך" טאה אמר בפנים רציניות. "אל תדבר שטויות. כן היה לנו חיבור טוב ודיברנו על המון דברים אבל זה היה קשר רגיל כמו שיש לכולם. לא מעבר. ולא אין לי רגשות אמיתיים אליו" אמרתי בעקשנות. "אז למה גנחת את השם שלו?" טאה הרים את גבתו ושאל. כיווצתי את גבותיי מנסה למצוא תשובה. "אני לא יודע. אולי בגלל שהסיפור השפיע עלי כלכך?" עניתי מבולבל. "כן אבל למה? מה שונה הסיפור הזה מהאחרים? זו לא פעם ראשונה שאתה קורא סיפור עליך ועל יונגי ותמיד היו שם סצנות סקס מטורפות. דיברנו עליהן המון פעמים. אז למה דווקא עכשיו זה מדליק אותך ככה?" ידעתי שטאה צודק. משהו בתקופה האחרונה השתנה. לא הצלחתי להסתכל על יונגי באותה הצורה. "מה אני אמור לעשות?" שאלתי במעט יאוש. אף פעם לא הייתי במצב כזה. "אולי תנצל את הזמן של הסוף שבוע הזה. כדי להבין מה אתה מרגיש ואם באמת הרגשות שלך לא אמיתיים, אז אתה תירגע ותחזור להיות כמו מקודם" הוא הציע. "ואם הם כן? מה אני אמור לעשות?" שאלתי. "ממ... אם הם כן אז תצטרך לחשוב מה אתה רוצה לעשות איתם. אתה יכול לשמור אותם לעצמך ואתה יכול להגיד לו. ככה או ככה זו החלטה שלך".
YOU ARE READING
הדרך שלי אלייך
Romanceנאמג'ון, ג'ין, טאהיונג, ג'ונגקוק, הוסוק, יונגי וג'ימין. הם חבורה מאוד מקובלת באוניברסיטת "הניוק" בקוריאה. איך אפשר שלא? הם חתיכים, חכמים, מוצלחים וכל אחד מהם הוא דור שני של אנשים מפורסמים ומצליחים מאוד בקוריאה. לכן הם מושכים המון תשומת לב. איך שהחבו...
