הדרך שלי אלייך

פרק 2

אין לי תשובה לשאלה הזו. מצד אחד אני אוהב את החמידות והקלילות שכותבים עליה בסיפורים שלי ושל הובי היונג. מצד שני, יונגי היונג בסיפורים שלו מושך בצורה בלתי מוסברת. איש מאפיה, דאדי או בוס חתיך שלוקח מה שהוא רוצה בלי לבקש רשות. זה מגרה ומושך ובעיקר מסוכן. העניין הוא, שאני לגמרי יכול לראות את זה ביונגי. אני מבין למה הם כותבים עליו דמויות כאלו. תמיד חשבתי לעצמי, איך יונגי היונג מתנהג שהוא בזוגיות, איזה מין טיפוס הוא. איזה מבט הוא עושה כשהוא מזיין? איך נשמע הקול שלו שהוא גונח בתשוקה. גם לגבי הובי היונג הסתקרנתי אבל לא באותה מידה. "חד משמעית את יונגי" אמר טאהיונג וקטע את מחשבותיי. הסתכלתי עליו בבלבול. "סורי היונג, אבל הסיפורים של יונגי וג'ימין מלאים בתשוקה כזו, שלא תבין לא נכון, שלך חמודים ורומנטים. אבל משהו בסיפורים על ג'ימין ויונגי גורם לך לרצות לתפוס מישהו בחוזקה ולנשק אותו כלכך חזק" טאה אמר בהתלהבות תוך כדי שהוא תופס את קוקי ומדגים את דבריו, שניהם מצחקקים להם. "מעליב~" ציחקק הובי. "מה כלכך מעניין בהם?" שאל נאמג'ון.

"אתה צריך לקרוא כדי להבין. יונגי בסיפורים פשוט מטורף" קוקי אמר. האמת שיכלתי להבין למה יונגי נתפס כדמות מאוד אפלה ומסקרנת. אני מכיר אותו יחסית הרבה זמן אבל מרגיש שאני לא מכיר אותו  בכלל, יש מסביבו כלכך הרבה חומות. תמיד שאני לבד איתו אני מרגיש מין הרגשת לחץ מוזרה. אני לא מצליח להרגיש בנוח. כל החושים שלי עובדים ואני על קוצים. המשכנו לדבר מעט ולאט כל אחד התפזר לענייניו. אני הלכתי לחדר להמשיך מטלה שיש לי לסיים השבוע. הייתי שקוע כלכך בכתיבה שהתעלמתי מכל רעשי הדיבורים ששמעתי מבחוץ. דלת חדרי נפתחה וטאה נכנס. "מה אתה עושה?" שאל ונשכב על המיטה שלי. "מסיים עבודה, מה אתה צריך?" הסתובבתי אליו. "קוקי נרדם ומשעמם לי" הוא נאנח. נשכבתי לידו והסתכלנו על התקרה. "אתה יודע שלא ענית על השאלה" טאה אמר והביט בי. "איזו?" שאלתי בחוסר הבנה. "עם מי אתה הכי אוהב שכותבים עלייך?" טאה שאל. "למה זה חשוב?" נאנחתי. "אני חושב שגם יונגי היונג וגם הובי היונג ממש רצו לדעת. הם נראו ממש לחוצים" הוא ציחקק.

"איזה שטויות" נתתי לו דחיפה קטנה ושנינו צחקנו. "טאה.." שמענו את קולו של קוקי. "הוא התעורר" אמרתי והדלת נפתחה. "אז אתה כאן. ג'ין רוצה לדעת אם אנחמו רוצים לצאת לאכול" הוא אמר ונכנס גם הוא למיטה מחבק את טאה. הרגשתי צביטה קטנה בלב. "כן.." טאה אמר והסתובב לכיוונו של קוקי והתחפר בתוכו. "אייש, יאא! אם אתם מחליטים להיות דביקי לכו לחדר שלכם!" קראתי והם ציחקקו. שכבתי במיטה שלי, האור היחיד היה ממנורת הלילה בשידה. השעה הייתה 19 בערב, המקומות שג'ין היונג הזמין לנו הם ל21. רפרפתי באתר של הסיפורי פאנפיק כמו שאני תמיד עושה שמשעמם לי. חיפשתי את האחד שאני קורא עכשיו על טאה וקוקי. סיפור חדש שלא ראיתי לפני משך את תשומת ליבי. 'הדרך שלי אלייך' קראו לו. בתמונה הראשית הייתה תמונה שלי ממסיבת סוף שנה. לא זכור לי שראיתי את התמונה הזו לפני. נכנסתי לסיפור.