הדרך שלי אלייך

פרק 4

באמת שניסיתי להתרכז במהלך הימים האחרונים. אך בראשי התרוצצו שוב ושוב יונגי והמילים שאמר. בליבי כל הזמן הייתה מין תחושה מציקה, כמו לחץ בחזה. פעם אחר פעם שמעתי במחשבותיי את יונגי מתנצל ומתחרט על שאלך באותו היום עם אותה אישה. פניו כשאמר שזה נראה שזה מפריע לי קפצו בכל פעם שעצמתי עיניים. האם זה היה נכון? זה באמת הפריע לי? אבל בעצם למה שזה יפריע?
לא. זה לא הפריע לי. הוא יכול ללכת עם מי שהוא רוצה. זה לא נוגע אלי. אבל אם זה לא קשור אלי, אז למה? למה התעצבנתי? למה לא הצלחתי להסתכל עליו עם מישהי אחרת. למה המילים האלו מתנגנות לי בראש בלופים כל היום. דבר אחד הציק לי יותר מהכל. אם הייתי אומר לו שלא ילך איתה... הוא באמת היה נשאר? 

"יאו ג'ימין! למה אתה לא עונה!" ניערתי את ראשי, כשצעקתו של ג'ין היונג הוציאה אותי מריכוז. "מה אמרת היונג?" שאלתי מהר. "הכל טוב צ'ים?" שאל נאמג'ון "אתה לא ממש איתנו?". "אתה חולה?" ג'ין שאל בחוזקה וישר הושיט את ידו להרגיש את מצחי. "לא היונג" ציחקקתי "אני פשוט קצת עייף. נראה לי אחתוך מהשיעור האחרון ואלך הביתה לישון. זה גם ככה לא שיעור חובה. אני יכול להחסיר פעם אחת". הם הינהנו בהסכמה. אני אוהב את ג'ין ונאמג'ון הם לפעמים מתנהגים כמו הורים וזה יוצר מין חום כזה בכל הגוף. מיהרתי הביתה ונכנסתי למיטה. התעסקתי בפלאפון וקפצתי בין אתרים מחפש משהו שיעסיק אותי עד שארדם. ראיתי שעלו פרקים חדשים בסיפור החדש שאני קורא. "בדיוק בזמן" חייכתי ונכנסתי אליו.

》בימים שלאחר אירועי המסעדה היה מתח באוויר, יונגי הסתובב מלא חרטה. הוא היה נואש. נואש לקרבתו של ג'ימין. אבל בגלל טעות אימפולסיבית אחת. רצון שטותי ולא מוצלח כלכך לעורר קנאה, צעד 3 צעדים אחורה. עכשיו יונגי הרגיש שכאילו משהו בג'ימין כבה. בתוך תוכו הוא רצה ללכת לג'ימין ולדבר איתו כרגיל, לא חשוב בכלל על מה, אבל משהו עצר אותו. מכשול ענקי שהיה לרעתו. הוא לא היה מסוגל והתפלל לאיזו שהיא סיטואציה שתבוא לקראתו. אפילו מעט.
הוא הסתגר בחדר שלו, שהיה צמוד לחדרו של ג'ימין. הוא אהב את המיקום של חדרו. שם התחילה אהבתו לגדול. מבעד לקיר או שר בקול מושלם מילים לשירים או מזמזם איזה מנגינה יפה. אך מה שהוא הכי אהב לשמוע, היה ציחקוקים חלושים מצידו השני של הקיר. הוא לא ידע מה ג'ימין עושה שגורם לו לצחוק כך אבל בכל פעם שיונגי שמע את הציחקוק הקטן הזה, ליבו נמס. ברגע לא צפוי הגיעה הישועה. הוא שמע רעש לא מוסבר מהסלון. מחיאות כפיים ושריקות. הוא יצא לבדוק מה קורה וראה את כל האחרים יושבים מול הטלוויזיה. "מה קורה?" הוא שאל. "קוקי ניצח בתחרות" הוסוק התלהב. "מה חדש?" יונגי אמר. "איזה אדישות" הוסק גילגל אליו עיניים. "הזוכה מקבל טיול לאתר נופש החדש שנפתח בצפון. המגניב הזה. אתה מכיר?" ג'ין אמר. "לא שמעתי עליו" הוא ענה. "איך לא. זה מקום ממש מגניב. יש שם מעיינות חמים טבעיים, ספא מטורף, קניון ענקי ומסעדות מטורפות. קשה להשיג שם מקום כרגע מרוב שהוא פופולרי" הוסוק אמר. יונגי לא יכל להתעלם מהפרצוף החמוד שג'ימין עשה והוא חייך חיוך קטן. "אוקי ו.." יונגי עדין לא הבין את פשר ההתלהבות. "קוקי אמר שהוא ישיג מקומות לכולנו שנלך ביחד" נאמג'ון הסביר. יונגי הינהן בהבנה "מגניב" הוא אמר באדישות הרגילה שלו אבל בפנים הכל געש. הוא יכול לנצל את ההזדמנות.