פרסי ג'קסון/שומרת הערים האבודות/ סרטונים מיוטיוב של אנימטור אנונימי

פרק 7

היא לא חלמה דבר.
וזה היה שינוי מבורך בהתחשב שבשבועות האחרונים היו לה סיוטים כל לילה.
אבל החשכה שהיא הייתה בה בזמן שישנה הייתה מאוד מוזרה.
כאילו היא רוצה שזואי תכוון אותה אל המקום הנכון.
בסופו של דבר היא התעוררה.
היא הייתה בחדר אטום לגמרי חוץ מחלון זכוכית אחד.
ושם היא ראתה מישהי בוהה בה.
היא לא הרגישה נוח שחשבה על זה שבהו בה בזמן שישנה.
האישה הייתה בערך בת שלושים עם שיער בלונדני בהיר עיניים ירוקות ועור חיוור מאוד.
היה על הפנים שלה חיוך מטריד.
כאילו היא סוף סוף הצליחה להבין איך לכלוא ולהרוג את זואי.
האישה דיברה דרך מיקרופון קטן שהיה צמוד לבגדים שלה.
"נראה שהתעוררת" היא אמרה והעיניים שלה נצצו בשעשוע רצחני.
זואי התחילה לחפש יציאות ולא מצאה כלום אז היא ניסתה להביא כדור צללים ופתאום היא הרגישה כאב חד מסביב לצוואר.
כאילו מישהו שם לה חוט חשמל חשוף מסביב לגרון.
היא קרסה לרגע ומיששה את צווארה.
היא הרגישה משהו כמו חתיכת בד דקה.
היא לא הבינה איך חתיכת בד יכולה לחשמל עד שהרגישה משהו כמו מלבן מתכת באמצע.
היא הניחה שזה הדבר שמחשמל אותה אבל היא לא הבינה מי שולט בזה.
"לא כדאי לך להשתמש בכוחות שלך או לנסות להוריד את זה" אמרה האישה "חבל שתמותי רק בגלל מכת חשמל קטנה"
כשזואי הבינה מה קורה היא התחילה לצרוח מכעס ולבעוט בקירות.
איכשהו הם הצליחו להגביל את הכוחות שלה.
היא לא ידעה איך זה עובד אבל היא ידעה שזה לא יהיה קל לברוח מכאן.
ואז נכנסו כמה חיילים כמו שהיו בסמטה ולקחו אותה.
הם הביאו אותה לחדר שהיה די דומה לחדר שהיא הייתה בו רק בלי חלון אבל עם הרבה מצלמות ורובוט מוזרה שנראתה כמו שילוב של רובה, מדפסת ומכונית קטנה.
הם הורידו לה את השרשת שהייתה צמודה לצוואר שלה ויצאו משם בריצה.
זואי לא הבינה למה הם עשו את זה אבל היא זימנה כדור צללים והצמידה אותו לצוואר שלה.
היא לא ידעה למה היא עשתה את זה.
זה היה סוג של אינסטינקט.
וזאת הייתה תחושה מאוד... קרה
זה הרגיש כאילו מצמידים לה קרח לצוואר אבל מתי שהורידה את הצללים היא לא הרגישה כאב בצוואר.
ואז הרובוט התחיל לעבוד.
היא לא הספיקה לקום וכבר הוא ירה לה כדור ביד.
היא צרחה מכאב אבל לא בכתה.
היא לא רצתה לתת להם את הסיפוק.
היא קמה ואז הרובוט ירה עוד כדור ברגל שלה.
היא צנחה על הרצפה והרימה את הרובוט בטלקניזיס ומעכה אותו כמו פחית.
אבל זה דרש ממנה מאמץ רב מדי.
היא כמעט התעלפה.
אבל היא הוציאה את הכדורים מהרגל ומהיד שלה ושמה שם צללים.
זה לקח כמה דקות אבל זה עבד.
ומייד אחרי מוטשת מכאב ומשימוש יתר בכוחות שלה.
היא התעלפה

* * *

היא התעוררה בחדר שנראה כמו בית חולים.
היא קמה במהירות ומיששה את צווארה.
השרשרת בד הזאת עדיין הייתה שם, וזואי הרגישה כאילו השרשרת חונקת אותה.
לידה היה חייל שהשגיח עליה.
היו לו עיניים שחורות ושיער חום עם עור שזוף
הוא הסתכל עליה במבט מלא רחמים והיא נמלאה כעס.
הם אלה שהביאו אותה לשם.
ועכשיו הם מרחמים עליה כאילו הם לא עינו אותה.
היא נעצה בו מבט כועס והוא רק נאנח ויצא מהחדר.
כעבור כמה דקות הוא חזר ביחד עם האישה שזואי ראתה מתי שהיא התעוררה בפעם הרשונה.
היא הסתכלה על זואי במבט מלא שמחה כאילו היא זכתה בלוטו.
"נראה שהתאוששת חמודה" היא אמרה "בואי, נלך לכיתה שלך ולפי הכוחות שלך אני מניחה שאת S+" היא הושיטה לה תג שעליו היה השם שלה ומתחת היה כתוב S+
"מי את?" שאלה זואי.
היא הירהרה בשאלה וענתה "אני המנהלת של המקום הזה. זה כל מה שאני מוכנה להגיד לך. עכשיו בואי אחרת..." היא הרימה שלט קטן. כמו שלט למזגן. היא לחצה על מתג וזואי הרגישה שוב את הכאב בצווארה.
המנהלת חייכה חיוך מלא שביעות רצון ואמרה לה "בואי"
היא החליטה שעדיף לא לקחת סיכונים אז היא הלכה אחריה.
היא הובילה אותה במסדרונות שנראו כמו מסדרונות בית ספר, חוץ מזה שהיו שם חיילים עם נשק ולא היו שם לוקרים.
היא הביאה אותה לכיתה ואז זואי מצאה עוד משהו שהופך את המקום למוזר.
היו שם משהו כמו עשרים ילדים ולכולם שם היו כוחות.
ילד אחד הרים קובייה הונגרית בטלקניזיס אבל מתי שהוא הרים אותה היה מסביב לקובייה הילה אדומה.
ילדה אחרת עשתה סופת שלג מיניאטורית.
והילדים האחרים עשו דברים דומים.
השיעור נעצר בבת אחת ברגע שזואי והמנהלת נכנסו.
כולם נעצו מבטים מתוחים במנהלת.
"זאת זואי לסום, היא החדשה" והמנהלת לא אמרה יותר מזה.
כולם הסתכלט על זואי אבל הם לא הסתכלו על פניה.
הם הסתכלו על התג שלה ונראו המומים לגמרי
היא התחילה להרגיש לא בנוח וחיפשה מקום לשבת.
היא מצאה מקום בשורה האחורית והתיישבה שם מייד.
"בגלל שיש לנו ילדה חדשה אני יזכיר את החוקים" היא אמרה "זאת השעה החופשית שלכם אז אני מרשה לכם להשתמש בכוחות שלכם. אבל אם תנסו לפגוע במישהו אתם תענשו בחומרה. יום טוב" היא יצאה מהחדר
היא שמעה קול צפצוץ מהשרשרת ואז היא ניסתה להשתמש בכוחות שלה. זה עבד
ילד אחד נחר בבוז "ברצינות? כדור צללים? זה כל מה שאת יודעת לעשות?" לילד היו עיניים חומות בהירות, שיער בלונדיני ועור חיוור מאוד.
היא לא הבינה למה זה הכעיס אותה אבל בין רגע היא הייתה אפופה צללים שחורים ואמרה לו בכעס "מה אתה יכול לעשות אם הכוח שלי כל כך עלוב ביחס לשלך?"
הוא צעד צעד אחד אחורה ואמר "אה... לשלוט ברוח" הוא הרים את ידו ובין רגע זואי הייתה תלויה באוויר.
היא נמלאה כעס אז היא הרימה אותו בטלקניזיס.
"תוריד. אותי. עכשיו" היא אמרה ונמלאה סיפוק כאשר היא ראתה את הבעת האימה שעל פניו.
הוא הפסיק את הרוח וזואי נפלה.
בדקה התשעים היא הפכה את עצמה לצל על הרצפה.
ואז גם הוא נפל.
היא יצאה מהצל ותפסה אותו.
החיילים שעמדו שם לא עשו דבר כאילו הם לא ראו.
זואי הניחה שהם יתערבו רק אם מישהו יהיה בסכנת חיים או שמישהו יאיים עליהם.
הילד הסתכל עליה בכעס ואמר "הלך עלייך" ואז חזר למקום.
היא נאנחה והתיישבה בזמן שהילדים האחרים נועצים בה מבטים אבל לא היה לה אכפת.
היא ידעה דבר אחד.
היא חייבת לברוח מכאן.
לפני שיהיה מאוחר מדיי.