זה היה נוראי.
זה היה תמונות מחרידות שנדמה שהן כמו כוכבי הטלה שמשספים את המוח שלה.
ואז התמונות התחילו להתבהר.
היא ראתה שתי ידיים רועדות מכוסות דם.
וברקע גופות בגלימות שחורות.
היא הבינה שזה זיכרון.
זיכרון שלה.
אבל...
היא לא זכרה שום דבר כזה.
היא הניחה שהיא בערך בת שש.
אבל היא בת השש לא התחילה לבכות.
היא נשמה נשימה נרעדת וברחה מהחדר עם מחשבה רצינית מדי לילדה בת שש.
אני צריכה לצאת מכאן לפני שהם יגיעו.
היא בת השש הייתה במסדרון ואז כמה מהאנשים בגלימות השחורות באו וכיוונו לראשה כוכבי הטלה.
ובין רגע היה לה מהעבר כדור של צללים ביד.
והיא זרקה אותו על הדמויות.
ואז הן התחילו לצרוח ולהתפתל בכאב.
היא הרגישה בכעס שלה בת השש.
ואז הם הפסיקו לצרוח ופשוט שכבו שם.
והיא המשיכה.
היא ממש ליד הדלת אבל אז הגיעה עוד דמות בגלימה שחורה.
"הולכת?" שאל.
היא האמיתית השתנקה.
זה אותו הקול שהיה בסמטה.
הוא הצמיד את אצבעותיו לרקותיה והיא שוב ראתה את הסמל של העין הלבנה.
"זה יגמר בקרוב" אמר "הכאב יהפוך אותך לחזקה יותר"
ואז הכל החשיך.
היא מצאה את עצמה באותה סמטה.
היא הסתכלה על השמיים וראתה שכבר ערב.
היא קמה ברגליים רועדות ורצה לכיוון תחנת האוטבוס.
* * *
"איפה היית?" צעקה אימה של זואי ברגע שנכנסה.
היא לא עמדה בזה יותר.
היא סיפרה לה הכל.
בהתחלה היא חשבה שהיא לא תאמין לה אבל היא לא יכלה להפסיק לדבר.
היא סיפרה לה על איך התחילו הכוחות המשונים שלה ואת המפגש המוזר בסמטה ואת הזיכרונות הנוראיים.
אימה הלכה והיחוורה ככל שזואי המשיכה לדבר.
ואז אמרה "מחר את נשארת בבית"
"למה?" שאלה זואי
"אנחנו צריכות לדבר"
הלב שלה צנח.
"את חושבת שאני משקרת?" שאלה זואי
אימה פערה עיניים "לא! פשוט אני צריכה להסביר לך מה קורה"
"את יודעת?" שאלה זואי
"לצערי כן" אמרה אימה של זואי
"אז למה לא סיפרת לי?!" היא צעקה
אימה נאנחה "לא תמיד ידע הוא כח. לעיתים קרובות הוא נטל"
היא גילגלה עיניים, נהדר, עכשיו אימה מצטטת מספרים.
"כדאי שתנוחי זואי, מצפה לנו שיחה ארוכה."
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון/שומרת הערים האבודות/ סרטונים מיוטיוב של אנימטור אנונימי
פנטזיהמה יקרה כאשר אלפית והאדס יולידו ילדה שהנסתרים, מפלצות ועוד ארגון מסתורי רודפים אחריה והיא מצטרפת לכל ההרפתקאות שעל ארגו 2 והדברים מספר 7 עד 8.5 של שה"ה עכשיו מגלים!
