פרסי ג'קסון/שומרת הערים האבודות/ סרטונים מיוטיוב של אנימטור אנונימי

פרק 14

היא לא האמינה כמה דברים יכולים להשתפר בבת אחת.
היא וג'יין התרגלו בינתיים לחיים ברחוב.
רוב הזמן הן הסתובבו ברחוב ונלחמו במפלצות.
הן הספיקו לדבר על הכוחות שלהן והתאמנו כל זמן שהן יכלו.
השבועות האלה היו הטובים בחייה של זואי.
היא יכלה לדמיין שהיא סתם ילדה רגילה.
אבל דבר אחד הדאיג אותה.
העניין של האלמוות.
אם רק האדס היה בסביבה...
וואו, חשבה זואי, אני ממש מאבדת את זה אם אני רוצה לדבר עם האדס
היא קיוותה שזה לא יקרה אבל היא הניחה לזה בינתיים.
לצערה, היא הולכת לקבל את התשובה לשאלה שלה.

* * *

הן הסתובבו ברחוב ופיטפטו על הכוחות שלהם
"אבל..." ג'יין אמרה "נראה לך שאת יכולה לנסות?"
ליבה של זואי צנח.
מאז שג'יין יודעת על הטלפתיה שלה היא מבקשת ממנה לנסות לתקשר עם אחיה.
"אני לא יודעת" ענתה זואי "אני יכולה לנסות אבל זה יהיה קשה"
"בבקשה" התחננה ג'יין
"בסדר..." נכנעה זואי "מתי שנחזור, עדיף לא להשתמש בזה כאן"
"הבעיה היא שאתן לא תחזרו" אמר קול מאחוריה
זואי הסתובבה וקיללה.
החיילים בשחור היו שם, והם כיוונו רובים לראשן של ג'יין וזואי
אז... זאת עוד בעיה.
ג'יין מתעצבנת ממש מהר וברגע שהיא רואה את החיילים שחטפו את אחיה...
טוב, בואו נגיד שזה לא מחזה יפה.
היא נכנסה למין טירוף רצחני.
היא צרחה אבל לא צרחה של פחד, צרחה של כעס.
היא הרימה את החיילים המוזרים באוויר והביטה בהם בשנאה יוקדת
"אתם. לקחת. לי. הכל."
זואי נסוגה צעד אחד אחורה.
היא כמעט ריחמה על החיילים האלה
כמעט.
הקול של העצמות שנשברות היה מחליא.
זה היה כאילו הם מתפוצצים מבפנים.
וג'יין לא הרגה את כולם ביחד
אלה אחד אחד.
היא הרגה את כולם עד שנשאר רק אחד.
הוא הביט בה בבעתה ואמר "תעזרי לי, בבקשה"
תעזרי לי תעזרי לי תעזרי לי!
זואי אחזה בראשה והספיקה לחשוב עכשיו?!
ואז היא שקעה בחשכה לעוד זיכרון שהיא הייתה מעדיפה שיישאר קבור.

* * *

תעזרי לי, תעזרי לי, תעזרי לי...
המילים המשיכו להדהד במוחה של זואי מתי שהיא צפה בחשכה השחורה.
כל מילה הייתה כמו סכין שמשסף את מוחה.
ואז היא התחילה לראות דמויות אבל זה היה כמו בהילוך מהיר והיא לא הצליחה לראות או לשמוע דבר.
בסופו של דבר זה, המהירות האטה וזואי הצליחה לראות.
היא ראתה את עצמה שוב כילדה בת שש.
אבל היא נראתה נורא
היא הייתה כחושה ועם עיגולים שחורים והיו לה שריטות עמוקות וזרוע שנראתה שבורה.
היא שכבה על לוח מתכת שהיא הייתה כבולה אליו בשלשלאות מברזל.
ואז נכנסה דמות עם גלימה שחורה.
גופה של זואי התקשח.
היא חשבה שזה אותו אחד שגרם לה לצלקת.
ואז הדמות דיברה והיה ברור שזה לא אותו אחד
הדמות דיברה בקול נשי כשאמרה "בואי גלימר חמודה, אל תפחדי, זה רק מבחן נאמנות"
ואז נכנסה אל החדר דמות אחרת שלבושה הגלימה שחורה.
אבל היא הייתה קטנה יותר.
ושהיא דיברה היא נשמעה כמו ילדה בת שמונה.
"אני לא רוצה לראות..." היא אמרה בקול רועד "בבקשה ליידי ג'יזלה"
"די, די חמודה" אמרה הדמות בגלימה שמסתבר שיש לה שם או לפחות כינוי "יהיה בסדר"
ג'יזלה הפנתה את מבטה לזואי הקטנה והמשיכה לדבר "את לא צריכה לפחד ממנה, דאגנו שהיא תאבד את אורך החיים של אלפים, הילדה איבדה כל רצון לחיות, אם היא תעשה בעיות במקרה שתבחרי לשחרר אותה את תוכלי להרוג אותה בלי בעיות" היא אמרה והחזירה את המבט אל הילדה "זה יבדוק את הנאמנות שלך גלימר, ואת לא בוגדת" היא לקחה מפתח ששלפה ממקום כלשהו ואמרה לגלימר "המפתח הזה פותח את השלשלאות, אם תעשי את זה, את והילדה תברחו מכאן אבל את לעולם לא תחזרי ואם תעמדי בזה חמש דקות, אז את ראויה להצטרף אלינו, בהצלחה" והיא יצאה מהחדר
ברגע שהיא יצאה זואי הילדה אמרה לגלימר "תשחחרי אותי, בבקשה"
גלימר נסוגה צעד אחד לאחור ואמרה "אני לא יכולה, זה הבית שלי, אני לא רוצה לעזוב"
"אבל..." זואי הילדה אמרה "הם רוצחים! תראי מה הם עושים!"
גלימר רק נסוגה עוד פעם ואמרה "אני... אני לא יכולה, פשוט דיי!"
"גלימר... בבקשה" זואי הילדה ניסתה עוד פעם אבל גלימר רק נסוגה עוד קצת.
עברה דקה שלמה בשתיקה ואז שתיהן שמעו צעדים.
זואי מהעבר פערה עיניים בבהלה ואמרה "תעזרי לי!"
אבל גלימר רק הנידה בראשה וצעדה עוד צעד לאחור
ג'יזלה נכנסה לחדר ונשמעה מרוצה מאוד כשאמרה "כל הכבוד חמודה, עשית את זה, אני יביא את המנקה"
ואז זואי הקטנה ניסתה פעם אחת אחרונה ואמרה בשקט "תעזרי לי, בבקשה"
ג'יזלה הפנתה את מבטה אל זואי, היא לא יכלה לראות את פניה אבל היא הייתה בטוחה שהיא כועסת.
"שקט!" ג'יזלה פקדה "את לא רוצה עונש, נכון?"
ובמילים אלו היא יצאה מהחדר.
ואז זואי מהעבר פרצה בבכי