פרסי ג'קסון/שומרת הערים האבודות/ סרטונים מיוטיוב של אנימטור אנונימי

פרק 10

הדברים התחילו להשתפר בהדרגה.
היא מצאה מחברת והתחילה לשרטט את המבנה כדאי לנסות להבין מה הדרך הטובה ביותר לברוח.
היא הצליחה לחלץ מידע מכמה ילדים אבל מסתבר שהמידע הזה מאוד מועיל.
יש מעלית אחת בקומה השנייה שמובילה ישר החוצה.
אם הגעתם למעלית.
הצלחתם לברוח.
הבעיה שהשמירה על המעלית הייתה מאוד כבדה בלשון המעטה.
המון מצלמות ושומרים.
ובכללי, כמעט בלתי אפשרי לפרוץ לשם.
אבל הייתה לה תוכנית.
היא צריכה שייתפסו אותה שוב ויענישו אותה ברמה שהיא תלך למרפאה.
כי המרפאה בקומה השנייה.
הבעיה האחרת היא השרשרת.
מסתבר שברגע שהיא יוצאת מהמקום הזה השרשרת מתחילה לחשמל אותה.
היא לא ידעה איך זה עובד אבל היא ניסתה להבין.
היא לקחה כמה גלגלי שיניים וחלקים אחרים וניסתה לשחזר את השרשרת.
אבל זה היה מסובך מדי.
אז היא פשוט תיכנתה תוכנה שפורצת למצלמות ויכולה לכבות את כל המצלמות.
בעיה אחת נפתרה, עכשיו צריך לעשות משהו לגבי השרשרת והחיילים.
לפחות עכשיו איידן לא הפריע לה.
הוא הציע לעזור אבל היא אמרה שהיא מסתדרת.
היא לא רצתה לסכן אותו.
אבל הוא עזר לה במה שהוא היה יכול.
שזה לספר לה על השמירה שעל המעלית ואיפה חדר האבטחה.
הוא היה שם מאז שהוא היה ילד קטן מאוד אז הוא מכיר את המקום טוב.
אבל שזואי חשבה על זה שהוא לא מכיר חיים אחרים מחוץ למקום הזה היא נמלאה אשמה.
היא תיכננה לברוח לבד.
אבל כל הילדים האחרים גם סובלים כאן.
ואם היא תלך, יש מצב שיענישו את האחרים.
היא לא הבינה למה יש לה רגשות אשם לגבי כל דבר, אבל היא ממש שנאה את זה.
אם היא תתחיל להרגיש אשמה כל פעם שהיא תהרוג מפלצת או מישהו שמנסה להרוג אותה...
היא תצטרך לטפל בזה מאוחר יותר.
כרגע יש לה בעיות אחרות.
היא צריכה להבין איך היא תצליח לברוח.
היא חשבה שהיא תישאר שם עוד כמה חודשים אבל דברים לא צפויים קרו.
ולא בהכרח טובים.

                          * * *

זה קרה בשעה החופשית שלהם.
היא התאמנה בטלפתיה כי היא עדיין לא כל כך הבינה איך הכוח הזה עובד.
אחרי כמה כאבי ראש היא הצליחה להבין כוח חדש שבטלפתיה.
כמו... המשחק הזה שבתוכו יש המון משחקים. (אני יודעת שזה מוזר. אבל אם קראת את הפרקים הקודמים, כנראה התרגלתם לזה)
היא יכלה לדבר עם אנשים אחרים בטלפתיה.
בפעם הראשונה שהיא הצליחה לדבר ככה עם איידן הוא כמעט עשה במכנסיים.
אבל עכשיו הם ניהלו שיחה כזאת כל שיעור.
אז... היא שידרה צריך לחשוב איך נוכל לברוח
אה... יש לי משהו אבל זה לא יימצא חן בעינייך הוא אמר
אני כבר שונאת את זה שידרה זואי תדבר
טוב... אחרי שאת... מאבדת הכרה בגלל שהם הגזימו עם החשמול הם מורידים לך את השרשרת כדאי שהם יוכלו לטפל בפצעים הוא אמר אז צריך להתחשמל בכוונה
אוקיי אז אני פשוט השתמש בכוחות שלי מתי שהשרשרת עובדת היא שידרה
לא! הוא אמר את זה כל כך חזק שהיא הרגישה כאילו חובטים לה בראש בפטיש.
אין דרך אחרת היא אמרה ואני יכולה להפוך לצל אז אני צריכה לעשות את זה
אני יודע אבל... הוא היסס. היא נזכרה בביקור שלו אחרי שהיא קיבלה עונש במקומו.
הוא היה נראה כל כך שבור.
אבל הוא יעבור את זה, גם אם היא תמות לפחות היא תמות כשהיא מנסה לעשות משהו מואיל.
אני יחשוב על זה היא אמרה וניתקה את הקשר.
אבל היא הרגישה בעצב שלו.
ואז היא הגיעה בטעות למרכז הרגשי שלה.
זה היה נראה כמו המון קריסטלים זוהרים אבל זואי לא יכלה לראות את זה.
דעתה הייתה מוסחת מדי בכאב.
אבל זה לא היה כאב פיזי שאפשר לרפא.
זה היה כאב רגשי.
היא קרסה.
היא רצתה למות.
זה היה עדיף מהכאב.
זה היה פשוט ערבבויה של כעס, עצב ואשמה.
וזואי הרגישה כאילו קורעים אותה מבפנים.
היא קראה לצללים.
לעטוף אותה.
שיחביאו אותה מהעולם, מהכאב.
בעולם האמיתי הילדים והחיילים צרחו.
היא התחילה להרגיש כאב בצוואר שלה.
אבל לא היה לה אכפת.
היא התנחמה בכאב הפיזי.
היא רצתה שהוא יכאיב לה יותר.
ואז היא איבדה הכרה.

                         * * *

היא התעוררה ולא זכרה כמעט דבר.
היא זכרה ששמה הוא זואי לסום.
אבל חוץ מזה היא לא זכרה כלום.
היא התעוררה וכאילו מתוך טראנס, היא מיששה את צווארה.
הוא היה חשוף.
היא התחילה להיזכר קצת יותר אבל לא במידה המספיקה.
אבל היא ידעה על הכוחות שלה ועל זה שהיא חייבת לברוח.
אז היא הפכה את עצמה לצל ויצאה מהדלת.
היא הלכה אוטומטית לקומה השנייה ומצאה מעלית.
היא ידעה שזה לא אמור ללכת חלק אבל היא נכנסה.
חלק ממנה תהה אם זה חלום טוב, ועוד מעט היא תתעורר אבל הכל המשיך חלק.
היא יצאה מהמעלית אל הרחוב.
והיא הייתה חופשייה.
הייתה לה הרגשה שהיא שכחה משהו אבל היא הייתה מוטשת.
היא הלכה לסמטה ריקה הביאה מהצללים מזרון שינה וקרסה מייד.
רק בבוקר היא נזכרה מה שכחה
את איידן
אחרי כל העזרה שלו היא השאירה אותו שם.
אותו ועוד הרבה ילדים.
תחושת האשמה הציפה אותה, חזקה מתמיד.
היא ידעה שאסור לה לקרוס.
היא תחזור לשם.
והיא תראה להם מה זה.
מישהו נאנח מאחוריה.
היא הסתובבה וראתה גבר בסביבות גיל שלושים עם שיער שחור חלק ועיניים שחורות כזפת עם עור חיוור לחלוטין שלובש כיתון יווני.
"טוב בתי... אני רואה שהתחזקת אז נראה שהגיע הזמן שנשוחח" הוא אמר
זואי קפאה
עכשיו היא הבינה מי זה האיש הזה.
הוא אביה הבילוגי.
מולה ניצב בכבודו ובעצמו שליט השאול.
האדס.

                          * * *
טוב אז זה פרק קצת ארוך ולא מבינים ממנו הרבה אבל ניסיתי.
רציתי לסיים את הפרק בזה שהיא מאבדת הכרה אבל אז פרק 11 יהיה פרק מאוד קצר אז הוספתי את זה לפרק הזה