פרסי ג'קסון/שומרת הערים האבודות/ סרטונים מיוטיוב של אנימטור אנונימי

פרק 11

לקח לה כמה דקות לצאת מההלם ואז היא התחילה לכעוס.
"עכשיו נזכרים?!" היא צרחה עליו "אתה אמור להיות אל לא?! אתה יכולת להוציא אותי משם!"
האדס נאנח "אני לא יכולתי. אלות הגורל..."
"מה אכפת לי מאלות הגורל המטומטמות! היית יכול לעשות משהו! בכלל היה לך אכפת מתי שאמא מתה?!"
האדס נרתע צעד אחד לאחור.
זואי הניחה שהוא כנראה יהרוג אותה אבל לא היה לה אכפת.
"היה לי אכפת" הוא לחש "משתיכן. אבל לפעמים הדרך הטובה ביותר לעזור לילדי היא להתרחק. אבל את צריכה עוד הגנה אז הבאתי לך משהו" הוא הושיט לה חרב ארוכה ושחורה "זה יוכל להרוג גם בני תמותה וגם מפלצות. הלוואי שהייתי יכול לעשות יותר אבל..."
"מה אבל?!" היא צעקה "קח את זה בחזרה אני לא צריכה את הטובות שלך! אני לא צריכה ממך כלום!"
היא הייתה כבר אפופה בצללים. ואז היא הרגישה כאב חד בצד של המצח שלה
כאילו... כאילו פגע בה כוכב הטלה.
היא נגעה בצד של מצחה והרגישה דם.
היא התנשפה.
זאת הייתה אותה פציעה שהיא קיבלה בלילה שאמא שלה מתה.
אבל... הפצע כבר נסגר.
עכשיו כל מה שנשאר ממנו הוא צלקת באורך 5 סניטמטרים.
למה זה נפתח שוב?
האדס הסתכל על הפציעה ונאנח "נראה שגילית את הקללה שלך" הוא אמר
"מה זאת אומרת 'הקללה שלי'?!" היא צעקה "מי עשה את זה?!"
"זה לא רעיון טוב לומר את השם שלה" אמר האדס "לכן אני רוצה שתהיי בטוחה. ולכן אני נותן לך את החרב. החרב עשויה מברזל סטיגאי. בגלל שבנסיבות האלה, רכשת לעצמך גם אויבים בני תמותה"
היא לא ידעה מה לומר. לא היה לה אכפת מהחרב אבל מהקללה... זה כבר סיפור אחר
"איך הפצע נפתח?" היא שאלה בקול שקט
"לפי הרגשות שסובבים את האירוע. במוות של אמא שלך את היית כועסת מפוחדת ועצובה ועכשיו את מאוד כועסת אז הצלקת מגיבה והפצע נפתח" אמר האדס "לכן חשוב שתלמדי לשלוט בזה" ובמילים אלו הוא נעלם.
היא ריפאה את עצמה וזה לא לקח יותר מכמה שניות.
היא עדיין לא הבינה את הקטע הזה אבל נמאס לה.
היא כעסה על האבא המטומטם שלה, היא כעסה על האנשים בגלימות שחורות שהתחילו את כל זה ובכללי כעסה על החיים.
היא נשמה נשימה עמוקה ולקחה את החרב.
היא צריכה להתחיל להתאמן.
והיא יודעת איך לזמן מפלצות לאימון.
היא הוציאה את הטלפון שלה מהצללים הורידה את המגן ושיחקה במשחק.
היא ידעה שעוד קצת זמן יבואו צבא של מפלצות כדאי לחסל אותה.
אבל לא היה לה אכפת.
היא הייתה צריכה להוציא את הכעס על מישהו
המפלצות הגיעו מהר.
היא למדה מאוד מהר להשתמש בחרב וקטלה את כולן.
אבל אחרי זה היא בקושי יכלה לעמוד.
הכעס והעצב הציפו אותה.
ומסתבר שבכל מקרה היא לא קטלה את כולן.
היו עוד שתי דרקייניאות.
ואז היא ניסתה משהו בטלפתיה.
היא הכניסה את הדרקיינאות לתוך המרכז הרגשי שלה.
אחרי כמה שניות הן שכבו על הרצפה בוכות.
אחרי עוד כמה שניות הן דקרו את עצמן בסכינים שלהן.
נהדר חשבה זואי  עכשיו אני יכולה לגרום לאנשים להתאבד.
היא הסתכלה על ערמות האפר ונאנחה.
נמאס לה כבר.
היא תנקום בכל אלה שעינו אותה
פיזית ורגשית
היא תראה להם.