פרק 14

1.8K 119 39
                                    

סבסטיאן

״הבאתי לך מה שביקשת,״ אייזיק הוציא תיקיית מנילה מהמגירה שלי והניח אותה על השולחן בינינו. ״כל שיחות הטלפון של פרנקו ג׳ונס מהחודש האחרון מתומללות.״

פתחתי את התיקייה, תחושת סיפוק חלפה בי אבל שמרתי על מבטי מאופק. היה לי הרבה מאוד חומר לעבור עליו היום בלילה.

״איך עשית את זה?״ רג׳י שאל, מעביר את המצית שלו בין אצבעותיו.

אייזיק טפח על החזה שלו, ״תסמכו על דוד שלכם.״ הוא התכווץ בכיסאו כשדחפתי את הכיסא שלי לאחור ועמדתי.

״תבדוק לי לגבי טיסות יוצאות לאל איי. פרנקו שם לשבוע, זה חשוד מספיק בשביל שאעקוב אחריו.״ הוספתי בהינף אצבעות, ודחפתי את התיקייה בתוך הז׳קט שלי.

אייזיק הנהן, והסיט את ראשו אל המחשב שלו.

״רג׳י, תצא עכשיו למועדון. אני רוצה שתהיה שם כשתגיע הביקורת.״

הוא שמר על שתיקה, ויצא החוצה במהירות.

השעה הייתה כמעט שבע. אם לא הייתי מבטיח לקיארה רכיבה על ארטמיס, הייתי נשאר לעבוד עד חצות. הייתי פסע מלהגיע סופית לראיות על פרנקו, עכשיו זה לא הזמן לעצור. שיחה אחת לא במקום, ואני מפיל אותו. זאת ראייה ממקור ראשון.

יצאתי מהמשרד אל החניון התת קרקעי, ניסחתי הודעה לקיארה תוך כדי הליכתי. לפני שסיימתי להקיש באצבעותיי על המסך, וואן שחור וארוך חרק מלפניי בבלימה מרעישה.

תחבתי את הנייד לכיסי, מכווץ את עיניי אל עבר האור המסנוור. במצמוץ של עין, התנפלו עליי לפחות חמישה אנשים. הידיים שלי נזרקו קדימה באגרופים באופן אוטומטי, בעטתי במה שראיתי מולי מבלי להבחין במה או במי אני בועט.

אגרוף חזק נחבט בבטן שלי, אגרוף שני ממישהו אחר בין הצלעות, והבעיטות בגב התחתון שלי שגרמו לי ליפול על הרצפה.

״יש לכם מושג עם מי הסתבכתם?״ השתעלתי, האגרופים בבטן רק התגברו ככל שנלחמתי חזק יותר.

״אני לא חושב שלך יש, קיטון.״ כשהקול אמר את זה, התרסקות חזקה צלצלה באוזניי כשהראש שלי נשמט לאחור מאלת בייסבול לבנה. מסך כהה נשפך על עיניי והעפעפיים שלי נכנעו. רציתי לענות לו אבל לא הצלחתי. האף שלי הרגיש כאילו הוא נדחק לחלק האחורי של הראש שלי. תהיתי אם שברתי אותו.

זו הייתה המחשבה האחרונה שהייתה לי לפני שאיבדתי את ההכרה.

...

פגיעה ברצפה בטפטוף קבוע הדהדה באוזניים שלי.

טפטוף, טפטוף, טפטוף.

כשפקחתי את עיני, שמתי לב שאני לא לבד. גבר צעיר ורזה עם בלורית מלאה ושחורה בחליפה מהודרת, מוקף בחמישה גברים גבוהים עם שרירים מנופחים, משלבים ידיים ומסתכלים עליי כמו כלבי שמירה.

בת האויבWhere stories live. Discover now