בת האויב

פרק 19

סבסטיאן

״עשית את כל הדרך לכאן בשביל לחזור בעוד ארבעים ושמונה שעות?״ אמר רג׳י והזמין את המעלית במלון.

״בניגוד לאנשים אחרים פה, לי יש עבודה לסיים.״ סרקתי את התקרה מעלינו, היא הייתה מוזהבת ומפוצצת בנברשות.

רג׳י הוציא מכיסו הקדמי פתק לבן, ובידו השנייה את הנייד שלו.

״מה זה?״ שאלתי.

״סתם...״ הוא מלמל בלחש. ״כשהייתי מאחורי הקלעים, אחת הדוגמניות דחפה לי את זה לכיס. זה המספר שלה. חשבתי לשמור ל-״

הוא נעצר בבהלה כשחטפתי את הפתק מידו וקימטתי אותו בין אצבעותיי.

״מה אתה עושה?״ הוא שלח את ידו קדימה, מקמט את גבותיו.

״מי חינך אותך, תגיד לי?״ רטנתי בכעס, והשלכתי את הנייר לפח מתחתיי. ״ממתי אתה בוגדני, הא?״

״תירגע, זה שום דבר. אני רק...״

״שבועות אתה מרצה לי על כמה אני גרוע בזה ושאני צריך לתת ללב שלי להיפתח, ובסוף אתה בכלל לא רציני לגבי מייגן?״

המעלית נפתחה, צעדתי קדימה דרכו והוא מעד פנימה.

״היא אוהבת אותך ומעריכה אותך, וזה כל מה שגבר צריך. תזכור מה אבא לימד אותנו כל השנים. אם מצאת מישהי טובה - אל תהרוס את זה.״

הוא נשען לאחור כשידיו אוחזות במעקה, משפיל את מבטו. מבוכה השתלטה על הבעתו.

״אתה צודק,״ דבריו יצאו בנשימה רועשת. ״אני לא אמצא עוד אחת כמוה.״

הנהנתי בראשי והזדקפתי, מכניס את ידיי בכיסים.

״חוץ מקיארה.״ הוא הוסיף בקריצה.

״תיזהר.״

הוא צחק על הזעף בפניי, וסטרתי לו בחצי חיוך.

המעלית נפתחה שוב. גבר שנראה בשנות העשרים לחייו נכנס עם זר וורדים אדומים ענק בידו, ומאחוריו מאבטח גבוה עם אוזנייה מסולסלת באוזנו.

״תרד ללובי ותחכה לי שם, אני צריך לעצור קודם בקומה מספר עשר.״ הוא אמר למאבטח, וסגר עליו את דלתות המעלית. הוא היה אמריקאי, אבל לא זיהיתי מי זה כדי להבין למה הוא כל כך חשוב בשביל אבטחה צמודה.

הוא הסתכל הצידה אלינו, ותפסתי איתו מבט ארוך.

זה היה רפאל בראון, הבן של מושל קליפורניה. נמוך ממני כמעט בראש, שיערו בהיר וחלק שגלש לאחור עד לתחילת עורפו.

לא תכננתי לסגור את אותו המלון של קיארה. אבל רג׳י התעקש בגלל מייגן. אז עם כל הכבוד, אני לא מתכוון לשמוע אותו מזיין כל הלילה. הסוויטה שלי הייתה בקומה האחרונה, ורג׳י לקח את הסוויטה השנייה.
קומה עשירית הייתה הקומה של הבנות, והסיכוי הקטן שהזר הזה אולי מיועד לה לא נתן לי מנוחה.