בת האויב

פרק 23

סבסטיאן

תמיד הייתי בשליטה על התגובות שלי, לפחות בפומבי. השלכתי ממני כל גילויי של רגשות אימפולסיביים, זה היה מוטמע בי מאז שהייתי ילד.

רגש הוא חולשה, ולא היה מקום לחולשה בחיים שלי.

אבל קיארה. אלוהים.

היה רגע אתמול שחשבתי שאני עלול לאבד את זה. חשבתי שהסקס איתה יגרום למה שאני מרגיש כלפיה להיעלם, אבל זה עשה את ההפך הגמור. היה בי פתח של פחד שלא חוויתי הרבה מאוד שנים שהעיב עליי, וזאת הייתה המחשבה על לאבד אותה.

בסופו של דבר גם אני אאבד את קיארה, איכשהו, מתישהו, ואני אתמודד עם זה ביום שבו זה יגיע.

לחץ מוזר אחז בחזה שלי מהמחשבה.

לא ידעתי איך הדברים יתנהלו אחרי שהאמת על פרנקו תצא לאור, אבל אחרי אתמול בלילה - אחרי שטעמתי כמה היא מתוקה וכמה מושלם התאמתי לגוף שלה - ידעתי שאני עדיין לא מוכן לשחרר אותה.

״אני צריך אותך, יש חדשות רעות לגבי הדורס של אבא שלך.״ הקול של לסטרד מעבר לקו גרר אותי החוצה מהמחשבות.

העברתי את אצבעותיי בלסת שלי. ״הטיסה שלי יוצאת עוד שלוש שעות, מה קרה?״

״מתיאוס חזר בו.״

״מה זאת אומרת?״ שיניי חרקו.

״הוא טוען שאין לו מה להגיד על הדריסה, ושנעזוב את המשפחה שלו במנוחה.״ קולו נשמע טרוד, מתנשם.

״נשמע שמישהו מאיים עליו, בדקת אם זה קשור לפרנקו?״

״כן,״ הוא ענה מהר. ״אין זכר אליו. פרנקו איש חכם, הוא לא ישאיר עקבות. יש לו תשתית רחבה של אנשים, והרבה בני ברית שקשורים לזה. אני רק צריך לעלות על זה.״

הנהנתי בראשי בהסכמה. ״אז בשביל מה אתה צריך אותי?״

״ראיתי שאתה והבת שלו...בסוג של יחסים, אני טועה?״

״איך קיארה קשורה לזה?״

״היא הפתרון לבעיה שלנו. ניתן לה מכשירי ציתות, היא תעקוב אחריו ותנסה לדובב אותו - בה הוא בחיים לא יחשוד.״

צעדיי נעצרו מול החלון שהשקיף אל העיר התוססת. האחיזה שלי התהדקה סביב מסגרת הפלאפון שלי.

״לסטרד, אני אגיד את זה פעם אחת.״ קולי נטף איומים. ״אתה משאיר את קיארה מחוץ לעסק הזה. פרנקו לא עובד לבד, וזה מסוכן. היא לא חלק מהחקירה הזאת, והיא גם לא תהיה. שמעת אותי?״

״אבל חשבתי שהיא מעוניינת...״

״שמעת אותי?״ הרמתי את קולי.

הייתה שתיקה לכמה רגעים, עד שקולו נשמע שוב באנחה.

״שמעתי.״

ניתקתי את השיחה, וזרקתי את הפלאפון אל המיטה.

את הטעות הזאת אני יזמתי, וזה להכניס את הבת שלו לנקמה שלי. עכשיו אני כאן, במילאנו, אחרי שטסתי לכאן בשביל לשמור עליה מפניו.