רקדתי. רקדתי כמו שלא רקדתי אף-פעם, כאילו אף אחד לא צפה. זה היה משחרר. וזה היה מצמיא. מאוד.
"אני הולכת לרגע," צעקתי לנסי, שבאורך פלא השתחררה לגמרי וקפצה לקול גיטרת הבס של שיר כלשהו. היא ניפנפה לעברי בתנועה לא מחייבת, שיכלה לומר "כלבה, לכי על זה," או תנועה נלהבת שהודיעה שהיא שכחה שאני קיימת בכלל.
החדר נעשה הרבה יותר צפוף, וכמוהו גם המטבח. גמעתי בשקיקה מים, כי ידעתי שאם אשתה עוד כוס של דלק טהור, אשתכר לגמרי.
מילאתי עוד כוס ופניתי בחזרה אל רחבת הריקודים, כשגוף מוצק התנגש בי ושפך על כל שמלתי מים קפואים. ראייתי הייתה מטושטשת וראשי הסתחרר בקצב של עשרים קמ"ש לשעה, והרגשתי שאני עומדת ליפול.
"זהירות," אמר קול ותפס במותני. הוא נשמע מוכר, אבל מבעד לצמר הגפן העבה של האלכוהול הכל נשמע מוכר.
"אני בסדר," צחקקתי והשתחררתי ממנו, מרימה את מבטי כדי לראות את ה'מושיע' שלי, ומיד מועדת אחורה שוב.
והפעם, הוא לא תפס אותי.
"את?" עיניו של ארצ'ר הבזיקו לרגע בהפתעה, ואז נבלעו בחזרה על ידי הגיחוך והאדישות הרגילים שלו. "מה לעזאזל את עושה כאן? את שיכורה?"
בתאורה האפלולית, הוא נראה אפילו יותר מושך מבעבר, הודתי ביני לבין עצמי. הרגשתי כאילו אני מרחפת, והאלכוהול לא עזר. עיניו הכחולות הסתחררו ברחבי החדר, בכל מכל מלבד עיני, והאור הטיל צללים על תווי פניו החדים.
זה היה רע. רע מאוד. לשוני המשוחררת בערה מכל הדברים שהשתוקקתי להגיד לו, דברים שאודרי הפיקחת לא הייתה אומרת לעולם. "מבלה," אמרתי, שפתיי משוחות בחיוך הדבילי בעולם. "נכון שכיף פה? גם אתה באת לרקוד, ארצ'י?"
הוא נאנח במה שהיה כנראה חוסר-סלבנות.
"מישהו נמצא כאן איתך?"
"כן!" צחקקתי. "אתה."
"לא," הוא אמר, ולראשונה עיניו פגשו בשלי. "מישהו שאת סומכת עליו."
השתהתי לרגע. "אם כך, ברור שלא אתה," צחקתי, והחוותי לעבר רחבת הריקודים. "נסי איתי כאן."
עיניו האפילו במשהו לא מוכר, והוא הסיט את מבטו. "החברה המוזרה הזו שלך? למה שלא תלכי למצוא אותה?"
"עוד מעט," הסתחררתי במקומי, מאיימת ליפול, והוא תפס בכתפי כדי לייצב אותי.
"אלוהים, את פשוט אסון," הוא עיקם את אפו והתרחק ממני. כשאעזוב, הייתי בטוחה שהוא ילך ישטוף את ידו באקונומיקה. "כמה שתית?"
"ל-לא הרבה," שיהקתי. "עדיין לא אמרת מה אתה עושה פה."
"אני גר כאן." הוא רטן, ועיניו התרוצצו ברחבי החדר, כאילו כדי למצוא קורבן אחר לטפל בי.
עיניי התרחבו. "אתה גר כאן? ממתי?"
"מאתמול." אמר בקצרה. "קדימה, בואי נמצא את החברה שלך."
YOU ARE READING
לכבוש את נסיך הקמפוס
Romance"את יפייפה. וחכמה. ולגמרי מסננת אותי. זה למה את לגמרי הטעם שלי." הסטתי את מבטי, הסומק בוער בלחיי. "סליחה, מה אמרת?" "אמרתי שאת אידיוטית. וילדותית. ולגמרי מסננת אותי. זה למה אני שונא אותך." ** רומנטיקה בקולג', בעירה איטית, מאויבים לאוהבים
