bad revenge[1]

רייצ'ל דלה רוביה18

ניסיתי לסתובב לצד המיטה אך ידו של לאונרדו מחזיקה אותי,
הוא ישן כמו בבון, חם לי, ויש לי דחוף לפיפי.
"לאונרדו, לאונרדו שחרר את היד. יש לי להתפנות." אמרתי לו תוך כדי שאני מנערת אותו, אבל הוא מתעלם החוצפן.
הוא הצמיד אותי אליו יותר.
ואני כבר עצבנית!
"לאונרדו שחרר, אתה חונק." אמרתי שוב כשאני מנסה להשתחרר.
טוב נמאס לי,
נתתי לו כאפה לפנים והוא ישר קם.
"אני כמעט פאקינג מתתי הרגע." אמרתי לו כשאני יושבת על המיטה,
"את באמת אמורה למות." הוא אמר,
"טוב אני הולכת לשירותים." אמרתי וגילגלתי עיניים,
הוא לא יכל לראות את זה כי הסתובבתי כבר,
נכנסתי לשירותים.
עשיתי את צרכי ופתחתי את המים של האסלה,
הלכתי אל כיוון המראה והסתכלתי על עצמי.
אני יותר גדולה ממה שהייתי פעם.
התפתחתי יותר מאז גיל שש-עשרה.
הסתכלתי על עצמי במראה וחייכתי לעצמי חיוך קטן, אני נראת חמודה!
התחלתי להתלהב,
עשיתי לעצמי פרצופים מצחיקים במראה,
וצחקתי.
אני מרגישה כמו ילדה, ואני אוהבת את זה.
יצאתי מהשירותים, וראיתי את לאונרדו מסתכל עלי.
הוא ישב על המיטה, ומבט קר על פניו.
התעלמתי מזה ונכנסתי למיטה.
עצמתי את עיניי, לאחר דקה הרגשתי יד עוברת על שערי.
"אני מצטער פרינצ'יפסה, לא התכוונתי להרים עליך יד... אני פשוט רגיל שמציתים למה שאני אומר" הוא אמר בתסכול, המשכתי לשחק פני ישנה, עד שנרדמתי.

קמתי בבוקר למיטה ריקה כמו תמיד,
הכי כיף ככה אני לא צריכה להרגיש באנטרטיקה אם הפרצוף הקרח של לאונרדו.
קמתי מהמיטה ועשיתי את אירגוני הבוקר שלי, בדרך לחדר ארונות ראיתי פתק על השידה, הרמתי אותו וקראתי אותו.

-אמרתי לטיאגו לקנות לך בגדים, כי אין לך כאן כלום.
הם כבר מסודרים בארון.
ל.פ.
אמן וטיאגו בחר לי דברים סקסים ויפים,
התפללתי בליבי.
הלכתי אל הארון וראיתי שמלות מהממות!
הלכתי אל המגירות וראיתי כל מיני סוגים של הלבשה תחתונה.
הוא קנה לי חוטיני שהוא אפילו לא חוטיני מרוב שהוא דק, זה כאילו רק חוטים, וכול מיני דברים איכ.
אני לא רוצה להתכל,
הוא שם שם צעצועים...
באלי להקיא,
היה שם לפחות רק שש זוגות נורמאליים.
אני מיואשת ממנו,
שמתי חוטיני נורמאלי! חובה לציין.
וחזיה תואמת, לקחתי מכנס טרנינג קצר, וחולצה תואמת.
הלכתי אל הדלת, והחזיקתי את הידית. אבל זה לא נפתח?!
מה לעזאזל...
הוא נעל אותי כאן.
באלי לצאת משעמם לי, מה אני אמורה לעשות.
אני גם רעבה, באלי אוכל.
התיישבתי על המיטה, ואז נזכרתי שיש שלט לטלויזיה! לקחתי אותו מהמגירה ונכנסתי לנטפליקס, הלכתי אל הסרט 'מולן' אני אובססיבית אליו ברמות.
הפעלתי אותו, ושמעתי דפיקות בדלת. הלכתי אליה והיא נפתחה.
ראיתי את קמיל עומדת עם מגש אוכל,
היא הגישה לי אותו ולקחתי אותו ממנה בחיוך.
"בוקר טוב, מה שלומך ילדה?" היא שאלה בחיוך.
"יכול היה להיות יותר טוב, איך את מרגישה?"
שאלתי אותה.
"טוב חומד, אני חייבת לרוץ לבשל אוכל לארוחת הצהריים." היא אמרה מחכה כמה שניות הולכת אל הדלת, לפני שהיא יצאה שאלתי אותה "לאונרדו ואחיו בבית?"
"רק מריאנו בבית, לאונרדו וטיאגו יצאו למסימה." היא אמרה.
"אהה... את יכולה לשלוח חייל כדי שאוכל לדבר אם לאונרדו?" שאלתי אותה אני חייבת לשאול אותו מתי אני אצא מכאן.
"כן בטח, אני אלך לקרוא לאחד החיילים." היא אמרה יוצאת מהחדר ונועלת את הדלת.