bad revenge[1]

לאונרדו פיזאנו28

הרגשתי בעיטה קטנה על הכתף,
ועוד אחת.
''תקום כבר...'' שמעתי את הקול של המלאכית שלי.
בזמן שהיא נִיעְרָה את גופי.
''נו לאונרדו אני רואה שאתה מתעורר! תקום כבר!.'' היא המשיכה לנער אותי.
פקחתי את עיניי לאט, ראיתי שאני יושב בספה שבמשרד. הוא נראה אותו הדבר כמו אתמול.
הכול שבור.
אני נזכר באירועי אמש.
ישר קמתי לישבה בספה, זה לא הם. הם לא עשו את זה. זה המאפיה הצרפתית.
זה הם, אני פגעתי בה בגללם.
הרמתי את ראשי אליה,
''מה קרה כאן?'' היא שאלה אותה מצביע על כל החדר הארוס.
מה אני אמור לומר לה?
'פשוט גיליתי שאבא שלך לא באמת הרג את אמא שלי ואחותי, וסתם התעללתי בכם.'
אני מתוסכל.
אני לא יודע מה לעשות!
''פרינצ'פסה שלי... אני מצטער, אני באמת מצטער. בבקשה תסלחי לי! תרביצי לי תהרגי אותי תעשי בי מה שאת רוצה.
רק אל תלכי ממני... אני מצטער. אני לא יודע מה לעשות! אני רוצה לשנות הכול אני רוצה לחזור אחורה ולא לעשות את מה שעשיתי.''
התחננתי בתסכול אליה.
ירדתי אל הריצפה על הרגלים מולה, כנועה.
היא הסתכלה עלי בשוק ומעט בילבול.
היא לא ציפתה לזה.
חיבקתי את רגליה. ''בבקשה פרינצ'יפסה...''
''תסלחי לי על מה שעשיתי.'' חיבקתי אותה חזק.
''אני אתן לך הכול תסלחי לי. בבקשה, מה את רוצה? אני אתן לך. אבל משהו אחד לא אוכל לתת לך... ללכת ממני.'' אמרתי לה.
''לאונרדו... אני לא יכולה לסלוח לך סתם ככה באמצע החיים. מה שעשית לי נשאר עם צלקת על הלב.''
''נסיכה שלי... בבקשה.'' אמרתי לה קם מהריצפה.
עמדתי מולה החזקתי את פניה מול פני.
הסתכלתי אל תוך עינייה הירוקות.
''בבקשה...'' התחננתי שוב.
הרגשתי נוזל קטן נוטף מהעין שלי.
אני הזלתי דמע?
ראיתי משהו בעיניים שלה, היא נלחמת עם עצמה.
''תני לתקן את השברים, בבקשה.''
''לאונרדו...''
''אני מתחנן בפניך...''
''אף אחד לא יכול לתקן אותם.''
''אני אצליח.''
ידה עלתה אל פני והיא ניגבה לי את הדמע.
''איך תוכל לעזור לי?"
''אני השתנה בישבילך. בבקשה רק אל תעזבי אותי.'' אמרתי לה מחזיק אותה קרוב אלי.
אני מרגיש איזה שהוא רגש מיוחד אליה... רגש שלא היה לי אף פעם, אני... אני מאוהב?...
אני רוצה לשמור עליה מהכל שתיהיה שלי. אני מפחד עליה.
אני לא רוצה שיקרה לה משהו...
''אני- אני לא יודעת." היא אמרה בתיסכול.
ראיתי אותה מתנערת ממני.
''ז-זה אתה- איך... אני אני לא יודעת מה לעשות.'' היא אמרה לי בבילבול ותסכול.
''ברשה נסיכה אני העשה הכול.'' אמרתי לה.
''בבקשה...''אמרתי לה. ראיתי אותה נלחמת עם עצמה, ראיתי שהיא מנסה להרגיל מעט את האווירה, היא חייכה חיוך קטן ונשמע עמוק.
''אוקי... אבל שתדע שזה לא ימנע ממני להכנס למשרד שלך עירומה באמצע פגישה.'' היא אמרה לי, וגיחחתי. משכתי אותה אלי לחיבוק, הרגשתי אותה מנסה לצאת ממנו והצמדתי אותה אלי יותר, ''אין לי בעיה עם זה כול עוד רק אני במשרד.'' אמרתי לה.
היא גלגלה עיניים והרגשתי את העצבים שלי מתחילים לעלות, לקחתי נשימה להירגע, והיא הסתכלה עלי בקיבוץ עיניים שרומז 'אם תעז לומר משהו, או שתחשוב על לעשות משהו... אני אשפד אותך ואזרוק אותך אל הכלב.'
''אני הולך לבזבז מלא סיגריות על ההשתנות הזו...'' אמרתי לעצמי.
''אוקי... אם כבר מדברים על ההשתנות שלך. אני רוצה לחזור הביתה.'' היא אמרה לי, והדקתי את החיבוק יותר.
''אמרנו בלי ללכת.''
''אז תן לי לפחות לצאת מכאן לאיפה שאני רוצה, ותביא לי לכאן את הנשקים, את הבגדים, את הטלפון, את האיפור, את הרכבים, את המחשבים, ואת ג'יזל וקמילה!" היא אמרה לי וכבר קיבלתי כאב ראש מכל מה שהיא אמרה הרגע.
''אוקי. תכני רשימה של כל מה שאת רוצה וזה יגיע לך עד מחר בבוקר.'' אמרתי לה.
''ורכבים אל תדאגי להם... יש מספיק בחניון למטה. אם את תרצי סוג אחר צבע או משהו, תקני מהכרטיס שלי. ולפני כל יצא את אומרת לי!'' אמרתי לה את הסוף באיום.
''אין צורך בכרטיס שלך, יש לי את שלי. אבל אם אתה מתעקש אז למה לא?" היא אמרה ולקחה את הכרטיס שלי.
''טוב אני יוצאת יש לי דברים לארגן!'' היא אמרה בהתרגשות, ''אהה לאונרדו אני יוצאת עכשיו.'' היא אמרה לי רצה מהמשרד בהתרגשות.
''אהה שחכתי לומר לך, את צריכה לקחת איתך שומר.'' צעקתי לה והיא עשתה לי אצבע שלישית תוך כדי ריצה.
יוצאת מהחדר.
''פרינצ'פסה אז אני באה איתך!" צעקתי לה מעבר לדלת.