bad revenge[1]

רייצ'ל דלה רוביה16

אל תשכחו להפעיל את השיר

הוא היה ממש קר מפחיד,
כמו תמיד.
"לא רגצ'ו³" היא אמרה בחביבות,
הוא נכנס אל המתבח והסתובב בו,
"אני מריח אותה כאילו היא כאן." הוא אמר בתסכול,
"אתה יודעה רגצ'ו יש שתי סוגים בחיים של אהבות. יש אהבה שתלויה בדבר, ויש אהבה שלא תלויה בדבר." היא אמרה לו הוא עצר,
והסתכל עליה.
"מה פשר מילותיך?" הוא שאל
"אתה נראה אבוד, זה נראה כאילו היא חשובה לך.
אבל אתה מחפש אותה, למה אתה מחפש אותה גרצ'ו?" היא שאלה
"היא מיוחדת, אבל עשיתי טעויות. היא לא רוצה אותי אבל אני רוצה אותה,
אבל אני לא מאפשר לעצמי אותה..." הוא אמר וגיחך מעט,
הם יצאו ודיברו קצת כבר לא יכולתי לשמוע.
לאחר זמן מה היא באה אלי ופתחה את הארון הסתכלתי עליה והיא עלי,
"הם כבר לא ברחוב, גרצ'ה." היא אמרה בחביבות, והסתכלנו עלי ברחמים.
"תודה נונה." אמתי לה והלכתי אל מקומי בחזרה,
התיישבתי בכיסא והיא אחרי,
"מה קרה גרצ'ה? למה מחפשים אותך בלה⁴ גרצ'ה?" היא שאלה.
זה סיפור ארוך וקשה נונה..." אמרתי לה בעצב,
"את רוצה לשתף אותי?" היא שאלה,
הננתי בראשי והתחלתי לספר לה הכל מהכל.

המשכתי לדבר איתה וגילתי שקוראים לה אמנדה,
בעלה מת ליפני 8 שנים והיא מתחזקת את המקום לבד.
היא הציעה לי מגורים אצלה וסירבתי והיא התעקשה, לא התבכחתי איתה כי באמת לא היה לי לאן ללכת.
לא היתי יכולה לחזור אל בית הורי מכיוון שהם יודעים איפה זה.

אני כבר כמעט שבועיים בבית של אמנדה,
אני חייבת ליצור קשר כבר אם ג'יזל ולהודיעה לה, מה קרה.
אני חוסכת כסף לכרטיס טיסה חזרה לניו יורק,
אבל פאק זה יקר.
אני ואמנדה נכנסנו לבית אם קניות.
סידרנו את הקניות במקום ודפיקות נשמעו בדלת,
אמנדה היתה במתבח וחתכה ירקות לארוחת הערב.
הרגשתי אל הדלת ולקחתי את האקדח שסמתי במגירה ליד.
פתחתי את המנעול ואז את הדלת לדבר שהכי לא ציפיתי לו... לאונרדו
פאק.
הוא הסתכל אלי בעניים רעות,
הוא הכניס את ראשו אל תוך הבית הוא בחן אותו ונכנס.
"לא תצעי לי משהו לשתות פרינצ'יפסה?" הוא אמר בקול קר ואפל, וגילגל את הפרינצ'יפס על לשונו, אם מהבטה איטלקי שלו. וזה נשמע כל-כך טוב.
"הדבר היחיד שאני יציעה לך זה דקירה, במקרה הטוב." אמרתי לו בארסיות,
"טוב, פחות דיבורים יותר מעשים." הוא אמר הוסיף, "ואת באה איתי"
התחלתי לצחוק, והוא התעצבן מזה יותר.
"למה אתה חושב שאני אבוא איתך," שאלתי אותו מסתכלת אל תוך הירוק,
"אני בטוח שלא היית רוצה שמשו רע הקרה לסבתא ולנכד שלה, נכון?" הוא אמר משחק אם האקדח בידו,
"אתה לא תעז" אמרתי לו בשיניים חשוקות,
"ולמה את חושבת שהימנע ממני לעשות את זה? היא שיקרה לי כששאלתי אותה איפה את." הוא אמר בעצבנות,
"אם לא היה לי בעיה להרוג את הוריך, ולהתעלל בך. למה שהיה לי בעיה להרוג זקנה וילד?" אווץ',
איך הוא מסוגל לדבר ככה?
הוא אומר את זה כאילו זה כלום.
וזה פוגע, זה הפאקינג נקודה רגשית אצלי.
"אתה רציני אתה רוצה להרוג אישה בגיל השישים לחייה וילד בן כמעט שבע?" שאלתי אני לא אאמין לו, הוא לא יעז.
קפאתי לרגע כשנזקרתי איך הרגו את הורי. כשהייתי חסרת אונים...

********
צעקות אימה בוקעות מגרונה של אימא שלי,
"תעזבו אותה בבקשה, תעזבו אתה ואת ביתי.
הם לא עשו כלו-" אבי צעק תוך כדי מכה,
המשכתי לבכות בכי חריש.
"שקט!" לאונרדו צרח לאוזני בשקט והניח את ידו על פי.
נשכתי את ידו, רציתי לצעוק אל הורי שאני אוהבת אותם שאנחנו נצא מזה.
הוא כתגובה משך את שערי לאחור ופגשתי בפניו הקרות.
"ב..בב..קשה.." התחננתי בפניו,
והוא לא יחס לזה חשיבות...
הסתכלתי על הורי וראיתי את אביו של לאונרדו, מכוון אקדח אל הראש של אבי.
יריה נשמע בחדר, הסתכלתי על אבי השרועה על הריצפה ודם יוצא מראשו.
אימא צעקה צעקה מחרידה אוזניים,
נו איך לא, הרגע הרגו את בעלה מענים אתה ואת הבת היחידה שלה...
"בבקשה לא" התחננתי אל לאונרדו שוב.
כיוונו את האקדח אל אימי ובכיתי יותר.
"אימא אני אוהבת אותך!" צרחתי כמה שיכולתי, מבין אחיזתו של לאונרדו,
"מילים אחרונות?" רוברט אומר ברועה.
"רייצל תזכרי, החיים הם לא על למצוא את עצמך, הם על ליצור את עצמך." היא אמרה בדמעות והיריה נשמע,
זהו אין לי אימא ואבא אין לי כלום

********

"אתה לא תעשה את זה, איך אתה מוכן לעשות את זה היא בת השישים ומעלה והילד עוד מעט בן שבע... כמה רע אפשר להיות?" שאלתי בעצב, וראיתי ניצוץ עובר בעינייו לשניה.
"איך אתה יכול! מה הוא כבר עשה במה הוא אשם! עדיין לא נפלו לו שיניים. הוא רק עלה לכיתה א', הוא עדיין לא עבר כלום בחיים!"
צרחתי עליו. זה לא הגיוני?! הוא עזוי
"את יודעת את יכולה להציל אותם... אבל את תצטרכי להתחתן איתי" הוא אמר את המשפט שהשחיר את עיניי
להתחתן איתו?
אם לאונרדו פיזאנו?
אני לא יכולה...
אבל אם אני לא אתחתן איתו הוא יהרוג ילד ואישה מבוגרת בגללי, כי הם הגנו עלי...
חיים תמורת חיים
זה היה מבזה, זה היה רעה, אכזר, רעיל.
"כמה זמן יש לי לחשוב על זה?" שאלתי ברועה אם חיוך אכזר מאוזן לאוזן,
אני פאקינג שונאת אותו.
"שבוע פרינצ'יפסה" הוא אמר ונשק לידי ויצא,
"אהה ו...את באה איתי" הוא אמר וסימן לי לבוא,
הראתי לו אצבע משולשת ותרקתי לו את הדלת פרצוף.
"נונה! אני חייבת ללכת, אני לא אחזור אני ממש מצטערת..." היא חיבקה אותי והסתכלה אל עיניי, "גרצ'ה, אני ממש מצטערת...
את לא חייבת לעשות את זה, את תהיה שבויה שלו כל חייך.
נשואים עושים מאהבה..." היא אמרה את הסוף בעצב.
"אני אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה שתמותו בגללי. בגלל שהגנתם עלי..." אמרתי והשפלתי את ראשי.
אני העשה לו את המוות.
הוא לא יודעה מה מגיעה לו,
אני כל כך מתוסכלת. איך החיים שלי מתהפכים מרגע לרגע,
"אני... אני אלך להרוס את הדברים שלי..." אמרתי בשקט, וצעדתי אל חדרי.
לקחתי תיק קטן כי לא היה לי הרבה.
רק את התחשיתים של אמי, אקדח, אולר, כמה בגדים, התמונה משפחתית שלי ושל הורי.
השרשרת עדין היתה על צווארי.
אני לא הוריד אותה...

-לאונרדו פיזאנו
היא לא יודעת מה מחכה לה...
אני מתמין לה מלקודת.
היא לא יודעת מה הולך להיות,
אני יודעה שהיא תעשה לי את המוות כל עוד נשמתה בה.
ובגלל זה אני הולך לחנך אותה קצת.
אני לא יודע מה יש לי אני רוצה אותה קרוב אלי,
וזה לא טוב.
אני לא יכול לעשות לה את זה שוב,
אבל אין לי לב להבטיח את זה...
אני חרא שאני הולך להרוס את חייה.
אבל כמהו שאמרתי אין לי לב.

.........................

אוקי היי אוהבות❤️
מה אתם חושבים על הפרק אהבתם???
אוהבת אמון😘
תצביעו
H.R