bad revenge[1]

רייצ'ל דלה רוביה31

''מה הם עשו לבית שלנו–אהה שלך!" פאק...
ישר קטעתי את עצמי,

''הם החריבו את הבית.'' קבעתי כאשר אני רואה את הבית מבולגן.

''רק הלכנו לקנות קינדר...'' המשכתי.
''ולאיים על המוכר.'' לאונרדו הוסיף.
''אוי תסתום!" נזפתי בו בגלגול עיניים.

בום!
שמענו משהו נשבר והאגרטל על הרצפה, כשטיאגו וג'יזל לידו עם שיער מבולגן וכריות לצידם.

''טיאגו!"
"ג'יזל!"
אני ולאונרדו אמרנו ביחד.

''פאק..." שתיהם מלמלו בשקט כשראו אותנו, ג'יזל קפצה על הגב של טיאגו.
''תעיף אותנו מפה מהר, דיו!" ג'יזל אמרה לו במהירות ונותנת לו בעיטה עם הרגל

"מכאן זה רק למיטה שלי." טיאגו קבע לה והוא התחיל לרוץ כשהיא עליו. "פחח הייתה מת שתיקח אותי למיטה שלך, תיקח אותי למרתף עדיף להיות שם!"
"אווץ" הוא מלמל.

וואטפאק... מה לא בסדר במקום הזה? משהו פה מקולקל או מקולל?

הלכנו אל המטבח והתקדמנו אל כיוון מריאנו וקמילה,
''מריאנו למה לא אמרת להם כלום.'' לאונרדו שאל את מריאנו בעצבים.

''אתה חושב שבאמת אכפת להם?" מריאנו ענה לו.
הלכתי אל קמילה שישבה באי "הכול בסדר?" שאלתי והיא הנידה עם ראשה לשלילה.
"מה קרה?"
"המנהל שלי הוא פיטר אותי מהעבודה. על זה שהייתי אחרית משמרת ואיחרתי בחצי שעה, ושפכתי על המנהל קפה בטעות...'' היא אמרה בתיסכול.
"מה?! בגלל זה? הוא רציני?"
"כן..." היא אמרה משפילה את הראש. אוי... היא כל כך תמימה.

"את לא חייבת לעבוד את יודעת?" אמרתי לה.

"כן. אבל אני רוצה, זה עדיף מאשר לשבת בבית בלי מעש..." היא אמרה.

"את רוצה שמחר נלך לחפש לך עבודה?" שאלתי אותה.
"באמת?!" היא הרימה את ראשה אלי במהירות,
"כן ברור." עניתי לה בציחקוק

"האמת שיש מקום שאני יכולה לבדוק עליו..."
אמרתי לה ומה שעובר לי בראש זה על בית קפה אחד שהציל אותי...

-פלאשבק-
ירדתי מאחד הבתים והגעתי אל מין אזור יפהפה. היו שם בתי קפה, חנות פרחים, ופיצריה.
הם היו פתוחים למרות השעה.
נכנסתי אל בית קפה קטן. צילצול פעמון הדלת התריע על בואי.
התיישבתי בתוך בית הקפה,
ומישהי מבוגרת באה אלי עם תפריט.
"בוקר טוב, מה תרצי, ילדה יפה?" שאלה אוצי האישה והסתכלתי עליה בחיוך.
"אני אשמח לקפה, מאפה שוקולד וטוסט, בבקשה." אמרתי במתיקות.
"אין בעיה, רגצ'ה¹" היא אמרה והלכה.
לאחר כמה דקות ראיתי חיילים מחלון הזכוכית.
הלכתי מהר אל המטבח וראיתי אותה. היא נבהלה מיד. "אני חייבת להתחבא כאן, בבקשה, נונה²" היא הסתכלה עלי ברחמים והכניסה אותי אל ארון.
לאחר כמה דקות פעמון החנות שלה צילצל וצעדים נשמעו. היא יצאה מהמטבח והלכה אל הדלת.
"נונה, ראית פה ילדה עם שיער שחור ועיניים ירוקות כהות במקרה?" זה היה הקול של
לאונרדו...