bad revenge[1]

לאונרדו פיזאנו27

יצאנו מהרכב רייצ'ל כבר התקדמה,
נכנסתי לבית וראיתי אותה הולכת אל כיוון החדר שלה.
הלכתי אחריה.
זה לא יעבור לה בשתיקה.
הלכתי אל כיוון דלת חדרה, בלי התראה פתחתי את הדלת.
ראיתי מחזה מרהיב מולי. התחת שלה.
היא הסתובבה ואני נשענתי אל משקוף הדלת נושך את שפתי התחתונה רק מהמחשבה של מה אני יכול לעשות לתחת הזה.
סרקתי את גופה עם עיניי.
היא הייתה עם חזית תחרה תואמת שקופה.
רואים לה את הפאקינג פתמוט!
היא רוצה להרוג אותי בכוח.
''תצא מכאן! אתה לא רואה שאני בהלבשה תחתונה?!'' היא צעקה עלי ויצאתי מהבועה שלי.
''באתי לתת לך עונש... אבל אפשר להפוך אותו ליותר מעניין...'' אמרתי לה תורק את הדלת ונועל.
התקרבתי אליה.
''את יודעת מה הולך להיות העונש שלך?" שאלתי אותה.
והיא הנידה בראשה לשלילה.
''אני לא כלבה שאתה יכול להעניש." היא צעקה עלי.
''בואי נראה... עכשיו בואי אלי מגיעה לך 10 סתירות לישבן העסיסי שלך.'' אמרתי לה מתישב על המיטה.
''בואי לכאן עכשיו! אני לא אחזור על עצמי שוב!" שאגתי עליה. זה לא הזיז לה, פאקינג פאק.
''יש לי משהו להראות לך.'' אמרתי לה פותח את הטלפון ונכנס למצלמות אבטחה.
''את רואה אותם? את רוצה שיקרה להם משהו? כי אם לא תבואי לכאן עכשיו יקרה משהו מאוד עצוב.'' אמרתי לה. יצאתי מהמצלמות אבטחה ששמתי בבית של ג'יזל וקמילה.
היא הסתכלה עלי בשנא ומתקרבת אלי.
''תשבי עלי ככה ההתחת שלך מול הפנים שלי.'' אמרתי לה.
היא התיישבה עלי ופאקקק אני רוצה לגעת בתחת הזה!
''אני רואה שרק באיומים את מבינה...'' אמרתי לה והיא זעפה.
''טוב בואי נתחיל כל מכה שאני נותן לך את סופרת. וכל פעם שלא תספרי נתחיל מהתחלה. מובן?" שאלתי אותה.
''אני רוצה לשמוע מילים.'' אמרתי לה.
''מובן...'' היא אמרה ושמעתי מעט כאב בקולה.
נתתי לה מכה אחת חזקה.
''תספרי!" צרחתי עליה והיא קפאה.
''א-א-ח-ד-ד'' היא אמרה בכל רועד.
נתתי לעוד אחת חזקה.
וגופה התחיל לרעוד נשמותיהם לא היו סבירות ומהירות.
והיא התחילה לבכות בהיסטריה.
הורדתי אותה מהר מעלי הושבתי אותה על הריצפה.
מה לעשות?!
ניסיתי לנער אותה אבל היא שקועה בתוך בועה משל עצמה.
''לא! לא באה לי עוד! תפסיק! בבקשה...'' היא צורחת מתפטלת בריצפה.
זה... זה התקף חרדה עלי, היא נזכרת במה שעשיתי לה.
קאפתי.
היא רועדת בוכה בהיסטריה מנותקת מהעולם.
בתוך חלום שחור, שמכים אותה. שאני מכה אותה.
למה אני הופך?!
אמא שלי כנראה מתהפכת בקבר שלה.
רק ממה שאני עושה לרייצ'ל, לפרינצ'פסה שלי.
אני הופך להיות כמו אבא שלי...
כל מה שאבא שלי עשה לאמא שלי, עשיתי לרייצ'ל.
ועל מה? על משהו שהיא לא עשתה!
הפאקינג נקמה עיוורה אותי!
היא סתם ילדה קטנה ויפה שנפלתי עליה. זה הגיעה לאבא שלה. אבל האשמתי גם אותה...
אני פאקינג בן זונה אנוכי.
אני רוצה לתת לה ללכת, אבל אני לא יכול לשחרר ממנה!
היא הפכה את החיים שלי למעניינים יותר.
החזקתי אותה חזק קרוב אלי.
''אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער, בבקשה תתעוררי!'' אמרתי לה מחבק אותה קרוב אלי.
''אני מבטיח אני היה טוב יותר, תצאי מההתקף. בבקשה...'' אני מתחנן בפניה בזמן שהיא רועדת ומשתוללת בידי.
''רייצ'ל... פרינצ'יפסה שלי... בבקשה תתעוררי.'' אני ממשיך להתחנן בפניה.
הרגשתי אותה, גופה התחיל להריגע ונישמותיה התחילו לחזור.
הוזזתי אותה מעט והסתכלתי עליה, ניגבתי לה את הדמעות, היא פקחה את עינייה והסתכלה עלי.
עינייה הירוקות כמו יער באפלה.
''פרינצ'פסה, אני מצטער, אני מצטער. בבקשה תסלחי לי.'' התחננתי בפניה.
אני מתחיל להשתגע, אני אף פעם לא התחננתי אל אף אחד.
''לאונרדו... תלך מכאן. תשאיר אותי לבד, אני רוצה להירגע. ולראות אותך כרגע לא יעזור.''
אווץ'.
היא אמרה לי מנסה לא ליצור איתי קשר עין.
היא עלתה למיטה מתכסה בשמיכה.
לקחתי נשיפה עמוקה ושחררתי.
יצאתי מהחדר הולך אל כיוון המשרד.
נכנסתי אליו משחרר את העניבה פותח את הכפתורים הראשונים בחולצה.
התישבתי בכיסא, לקחתי בקבוק של וויסקי ומזגתי לי לכוס.
נכנסתי למחשב הולך למצלמות האבטחה, הסתכלתי על רייצ'ל ישנה, כמו איזה סטוק.

אני יושב כאן כמעט שעה צופה בה ישנה.
צלצול טלפון של הודעה נשמע וראיתי שנשלח לי הודעה ממספר לא מזוה.
פתחתי את הטלפון ונכנסתי,

לא יודע: אני רואה שהתחתנתה עם אם הבת של האויב.

לא יודע: ואני יודע מה עשיתה לה, אתה בטח חושב שאבא שלה היה קשור לזה... אבל הוא לא היה הרוצח האמיתי.

צמרמורת עברה לי בכול הגוף.

את/ה: מה זאת אומרת?

לא יודע: זה לא היה אבא שלה.

את/ה: רואים בסירטון במפורש שזה אבא שלה.

לא יודע: אם תסתכל עוד פעם בסירטון תוכל לראות שמי שהרג אותם יש קעקוע של המאפיה.

כיווצתי את הגבות בבילבול.

לא יודע: סירטון ¹

פתחתי אותו ויש שם פאקינג סירטון של הרצח.
הסתכלתי על הבן אדם טוב טוב וקלטתי שיש לו על הצוואר קעקוע. ולא סתם קעקוע.
קעקוע של המאפיה הצרפתית.

את/ה: זה לא יכול להיות.

לא ידוע: זה לא אבא שלה לאבא שלה לא היה קעקועים.

לא יודע: תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה
תמונה

הוא שלח לי תמונות רואים בכולם שאין לו קעקוע.
אבל הייתה עוד תמונה שתפסה לי את העין, רואים בתמונה את רייצ'ל עומדת עם הוריה בכניסה לבית כשהיא מחזירה עוגה ובלונים של המספר שש-עשרה מאחור. הם עומדים שם מחייכים ומחובקים.
זה היה באותו היום של הרצח.
וגם שם רואים שאין לו את הקעקוע...
זה לא יכול להיות. זה לא יכול פאקינג להיות!

את/ה: מי אתה?

שלחתי לו הודעה, בשניה כל ההכתבות נמחקה כאילו לא הייתה.

הראש שלי כאב הרגשת מתוסכל.
''פאקקק!!!" שאגתי בכל החדר מעיף את השולחן.
מה אני עשיתי?!
מטומתם!!!
לקחתי את הבקבוק ושתיתי ממנו בלי הפסקה.
גמרתי אותו בלגימה וזרקתי אותו על הריצפה.
לקחתי עוד בקבוק ועוד בקבוק.
שברתי אותם וחתכתי את עצמי עם השברים.
הסתכלתי על כל השברים שעל הריצפה.
אי אפשר לסדר את השברים ולהחזיר אותם בחזרה לאותו בקבוק זה לא היה אותו הדבר.
אבל אם אני התאמץ אולי זה היה יותר טוב. ככה רייצ'ל אני שברתי אותה. אולי יקח לי שבוע, אולי שבועיים, חודש, שנה, שנתיים?!
אבל אם אני ארצה שהיא תיהיה שלי אני חייב להחזיר לה אמון, ותקווה. אני חייב להשתנות.
אני חייב לתקן את השברים שלה, אני שברתי אותה אני אתקן אותה.

---------------------
וואו הסוף😍
אני מכווה שתאהבו אותו❤️
תגיבו מה אתם חושבים...