bad revenge[1]

רייצל דלה רוביה36 (חלק א')

נקודת מבט עבר-
זה מרגיש כמו אגרוף שנכנס אל פני, לראות את הורי מתים.

אני מנסה לעכל ולהכיל את זה, אבל אני לא מצליחה.

דמעות לא מפסיקות לרדת מעיניי, אני מסתכלת אל כיוונו.

זעם עלה בי ומבעבע, הוא רצח את ההורים שלי. את. הפאקינג.הורים.שלי!

אני מנסה שוב לעכל אבל פאק! אין לי הורים.

אני מרגישה תחושת חנק בגרון.

אני מתקפלת על הריצפה ומקרבת את רגלי אלי ומתקווצת לתנוחת עובר.

הבכי פורץ ממני חזק יותר ולא עוצר. אני צועקת עד שרוני כואב מרוב כאב.

אני פותחת את עיניי ולוקחת עוד שאיפה, אני שמה לב ללאונרדו. הוא מסתכל עלי במבט מעוצבן. והרגשתי צביטה בלב.

הוא לקח צעד כדי לבוא אלי אבל אבא שלו עצר אותו.

נשיפת הקלה ברחה מפי.

לאחר כמה זמן
אני שומעת את הדלת נטרקת ואני רואה שלאונרדו נשאר, הפחד מתפס עלי.

צמרמורת עוברת בגופי פני החווירו. אני הבאה בתור.

הוא התקדם אלי בצעדים מהירים ומאימים כשחיוך פרוס הל פניו.

בלעתי את רוקי בכבדות, זחלתי לאחור והנדתי עם ראשי.

הוא התקופף אלי וקירב את ידו אלי, עצמתי את עיניי בחוזקה מכווה שהכאב יעלם.

הוא אחז בפני בחוזקה וגניחת כאב יצא מפי.

"בבקשה אל..." אני אומרת לו כשהוא מקרב את ראשו אל צווארי ונותן לו נשיקה רכה.

"את הולכת למות."

אני יודעת...

הוא משך בשערי לעמידה. הוא הצמיד את פני אל פניו,

"אז תהרוג אותי." התגרתי בגורלי. אם אני כבר אמות אז זה יהיה בגאווה.

"אני אהרוג אותך, מותק. אבל לא ככה," הוא אומר מסמן עם ראשו אל כיוון הורי... כשחיוך פוס על פניו.

"אני לא רוצה שהדם המסריח שלך יהיה כאן, אני גם לא רוצה שהגופה שלך תהיה בעיר." הוא לוחש לאוזני בקול מפיחד וקר.

"אני גם לא הייתי רוצה למות במקום הסריח הזה. פילו דה פוטנה." זרקתי לו בארסיות.

הוא השליך את גופי לריצפה בחוזקה ואנקת כאב יצא מפי.

מיהרתי לקום כשרגליה קושלות.

"שלא תעזי לדבר ככה של אמא שלי!" הוא איים עלי.

וחיוך מסוכן עלה על פני, לא רק לו מותר לחייך, אולי שלי נראה מלחיץ כי הוא לא מאושר או שמחה... אבל זין על זה.