תאוריית התשוקה

פרק שביעי 》מתח מיני

♤ אקסל ♤

עיניה הכחולות והיפות מרפרפות ונסגרות לאט,
"אפ, אפ, אפ" אני תופס את גופה ומחזיק אותה על ידיי, בעדינות שראויה למלאך.
לא פגעתי בה.
לחצתי על צדדי הצוואר שלה באזור שבו הדם עולה למוח, החוסר בו גרם לה להיטשטש ולא חניקה של אוויר שהיא יותר מסוכנת.
ראשה נח על כתפי במושלמות, שערה השחור נופל כמו מפל מים גואש. פניה כל כך עדינות שאיני רוצה לעזוב או לשחרר, אני רוצה אותה.
פאק. אני רוצה לטפל בה, להבין מה קורה במוח הזה. למה את פאקינג את לא יכולה לדבר מלאך?
אני לוקח אותה לפרארי הנמוכה שלי, מכניס אותה בזהירות שלא תקבל מכה ולוקח אותה לבית שלה שאני יודע בדיוק היכן נמצא.
בחנייה אני מסמס לאמה שהגענו לבית ושתגיע לשם, כמובן שהיא יוצאת מהבית בריצה בגלל שלקחתי את הזמן בכל רמזור וחיכיתי פעמיים רק כדי שאוכל להביט בפניה הישנות.

"אוי, היילי. היילי. את בסדר?" אמה פותחת את הדלת של הרכב ואני עוקף אותה כדי להרים את היילי שתהיה צמודה אלי.
"היא בסדר אמה, אני אניח אותה בבית." אחיה קורן יוצא מהבית, זה שעומד לנסוע לחול ולהשאיר את היילי לבד.
התכנית שלי תתחיל ברגע שיעלם מהדרך שלי.
"היילי, אני כל כך מצטערת שהשארתי אותך לבד, הכל בגללו!" היא זורקת בארס לאוסטין שמביט בי בזעם. מפריע לך שהיא על הידיים שלי?
"תכניס אותה." הוא מלטף את ראשה ואני משכיב אותה על הספה למבטים נוקבים מאוסטין. הוא מכסה אותה בשמיכה ירוקה ונעמד מולי, "אתה בוודאי אחיה של היילי, שמי אקסל אקסזבייר." הוא לוחץ את ידי במבט שקול.
ידי שולפת מכיס החליפה את תעודת הזהות וכרטיס הביקור האישי שלי, שאני שם בידו וממשיך להרגיע אותו, "אני פסיכיאטר במקצועי, אל תתטעה בגלל הקעקועים הפסדתי הרבה לקוחות בגללם." והרווחתי הרבה נשים.

אחיה מצחקק ולפתע אוסטין מתפרץ, הגיע הזמן להרחיק אותו ממנה לתמיד.
"קורן אל תאמין לו! הוא נפגש איתן גם בספרייה, הוא משקר. פעם ראית פסיכולוג עם קעקועים? או כזה שעוקב אחרי בנות קולג'?"
"דבר ראשון אני פסיכיאטר ולמקרה שלא ידעת, אני מגייס סטודנטים לחברות הייטק חזקות כמו קרייבן טק ולחברת ווי טיאלו בע"מ." אני מוסיף לקורן שמהנהן בראשו ודוחף את אוסטין מכתפו לדלת. "אחי, נדבר אחר כך."
אמה על ברכיה מול היילי מחזיקה בכף ידה וגם אותה אחיה של היילי שולח לדלת.
"היא תתקשר אלייך ברגע שתתעורר." יש סיבה שהוא מרחיק את כולם ואני נשאר מאחור בכוונה.
הדלת נסגרת בחיוך מזוייף של קורן לאמה והוא מסתובב אלי ושואל חד וחלק.
"אני מניח שבגלל שאתה פסיכיאטר ויצא לך להיפגש איתה מספר פעמים אתה יודע על הבעיה שלה?" הוא ניגש לעניין בידיים שלובות וכוח שאחותו מנסה להחביא מכולם.

ראשי נע בהנהון הסכמה, "היו לי כמה השערות אבל כן הבנתי את זה די מהר." אחיה מביט בה מעבר לספה בדאגה ואומר בנשיפה אוויר.
"בכל זאת תודה שהחזרת את אחותי, היא נבהלה מאוד אם התעלפה." יכול להיות שזה קרה לה בעבר? בגלל מתח נפשי עמוק היא הייתה מתעלפת וזאת הסיבה שהוא רגוע כל כך?
"זה היה קורה לה בעבר? כשהייתה ילדה?"
"לפעמים כשהייתה מנסה לדבר ולא היו מילים בסביבתה וכמובן בהתחלה כשהייתה תחת לחץ עם בית הספר והילדים בני גילה." קטנה שלי, זה אפילו קשה יותר מאילמות משום שאת יכולה לדבר ואין לך את ההזדמנות לעשות את זה.