תאוריית התשוקה

פרק שמיני 》פרחים

♡ היילי ♡

"את רוצה להגיד לי שזרקת עליו נעל?!" פיה של אמה פעור, אני מגחכת להפתעה שבפניה ומהנהנת בעליונות.
"ו.." היא לוחשת בעיניים בורקות משום שאנחנו באמצע קורס משעמם כל כך שרוב הסטודנטים שאיתנו נרדמו על השולחן. למרצה לא באמת אכפת מי מקשיב ומי לא, כל עוד אנחנו עוברים את המבחן זה נקרא שעברנו את הקורס. אבל הקול שלו כל כך מונוטוני ומשעמם שאפילו אני לא מצליחה להתמקד ועיניי נעצמות מידי פעם.
'וזה, חסמתי אותו ואני ממש לא מתכוונת להיפגש איתו שוב. הבטחתי.' אני כותבת על המחברת שלצד המחשב ומסובבת את הכיתוב לאמה.
אני יודעת שבעידן של היום כולם מעדיפים לכתוב בלפטופ או בטאבלט ולמרות זאת אני אוהבת לכתוב על דף, לסלסל את הכתב שלי ולמתוח אותו על גבי השורה.
אולי בחיים הקודמים הייתי קליגרפית תמיד הייתה בי את אומנות הכתיבה הקישוטית הזאת. אני גם אוהבת לקרוא מספר חי מאשר ממסך ריק, להרגיש את הדפים בידיים שלי, לסמן את המקומות שאני אוהבת.

"למי הבטחת? אוסטין?" היא שואלת בארסיות כשראשה על השולחן מוסתר מהמרצה שמעיף מבט נוסף לעברי. עיניי יורות אליה ברקים שתסתום, ממוצע הציונים שלי עומד כרגע על תשעים ושמונה ואני לא מכוונת לרדת בנקודה אחת פחות.
'הבטחתי לקורן, תפסיקי לדבר!' אני כותבת על מחברת ומחליקה אותה לצידה, היא מצחקקת ומוציאה את הטלפון שלה, פותחת בגוגל את העמוד ויקיפדיה של אקסל.
ואו אפילו בתמונה רואים כמה הוא חתיך. השפתיים, השיער הקצוץ, הקעקועים והגבה החתוכה הכל בו צועק ילד רע ועדיין התארים החולצה המכופתרת והעניבה משדרים כבוד וחננה.
"הייתי רוכבת על הפנים האלה עד אורגזמה." אמה מלקקת את שפתיה ורוטטת, האיבר שלי גם מתרטב רק מהמחשבה שאשב על פניו ולשנו תלקק את הכוס שלי..
"פחח היילי את חושבת על זה גם נכון?" איך לעזאזל היא ידעה?! לפתע הראש שלה עולה מהשולחן וכפות ידיה חופנת את פניי, "את כל כך תמימה. הפנים שלך כל כך אדומות!"
"גברת ג'יימס!" צועק המרצה והיא מסתובבת אליו במבט מסכן, "סליחה המרצה." הוא מביט בה בעין עצבנית וחוזר לדבר שוב בקול המרדים שלו.

"את יכולה להפסיק? בגללך עוד אכשל בקורס!" קולי עולה לצעקות עצבניות ברכב של אמה בדרך חזרה לבית שלי, היד שלי חורטת על המחברת את המילים כי אם אשתמש בפלאפון הוא יישבר.
"וממש, אבל ממש לא חשבתי על אקסל!" היא מביטה בי ובכביש ושוב בי, חונה את הרכב ומושכת בכתפיה, לעזאזל היא קוראת אותי. "בסדר מותק, אבל נראה לי שהוא כן חשב עלייך." למה נראה לה שהוא חשב עלי? אני מסתובבת אליה והיא מחזירה אותי לפתח הדלת של הבית, ליד הדלת נח זר ורדים לבנים על קופסת נעליים.
"זרקתי את עצמי עליו והוא מעוניין בך." מגחכת אמה וריח הוורדים המתוק עולה מעלה כשאני רוכנת להרים אותו על ידיי, אני אוהבת פרחים.
אמה פותחת קופסת נעליים שנחה לצד הוורדים ופי נפער בהלם, אילו לא סתם נעליים, זה פאקינג ג'ימי צ'ו. הנעלי עקב בעלות שפיץ דק בצבע לבן עם פופיון ענק מאחור, מהממות ביופיין ואיתן פתק עם כתב נקי וישר.
'אם תרצי לזרוק עלי נעל אני מעדיף שתעשי את זה אחרי הדייט שלנו הערב, מלאך.
אקס'